Genesis: Noach

Chapter 3: Genesis: Noach

א ויהי בשנת שמונים וארבע שנים לחיי נח, וימות אנוש בן שת, בן תשע מאות שנה וחמש שנים היה במותו. ובשנת שבעים ותשע שנים ומאת שנה לחיי נח, מת קינן בן אנוש. ויהיו כל ימי קינן, תשע מאות שנה ועשר שנים וימות. ובשנת ארבעה ושלושים שנים ומאתיים שנה לחיי נח, מת מהללאל בן קינן. ויהי ימי מהללאל, שמונה מאות שנה וחמש ותשעים שנה וימת. וירד בן מהללאל מת בימים ההם, בשנת שישים ושש שנים ושלוש מאות שנה לחיי נח. ויהי כל ימי ירד, תשע מאות שנה ושתיים ושישים שנה וימת. וגם כל האדם אשר מלאו אחרי ה׳, מתו בימים ההם טרם ראותם את הרעה אשר דיבר ה׳ לעשות בכל הארץ. ויהי מקץ ימים רבים ושנים עד ארבע מאות ושמונים שנה לחיי נח, כאשר תמו כל בני האדם אשר מלאו אחרי ה׳ למות מקרב בני האדם וישאר אך מתושלח בימים ההם. ויאמר ה׳ אל נח אל מתושלח לאמור, דברו וקיראו אל בני האדם לאמור, כה אמר ה׳ שובו מדרכיכם הרעים ועזבו את מעשיכם, וניחם ה׳ על הרעה אשר דיבר לעשות לכם בארץ ולא תהיה. כי כה אמר ה׳, הנני נותן לכם מועד עשרים ומאת שנה אם שוב תשובו אליי ועזבתם את דרכיכם הרעים ושבתי גם אני מן הרעה אשר דברתי אליכם ולא תקום אמר ה׳. וידברו נח ומתושלח את כל דברי ה׳ אל כל בני האדם יום יום השכם ודבר, בכל הימים ההם. ולא שמעו כל בני האדם אליהם, ולא הטו את אוזנם לדבריהם ויקשו את עורפם. וישם ה׳ מועד להם עשרים ומאת שנה לאמור, אם שוב ישובו וניחם ה׳ על הרעה לבלתי השחית את הארץ. ונח בן למך חדל לקחת אישה להוליד בנים כי אמר, הנה ה׳ משחית את בני האדם מעל הארץ למה לי בנים. ונח איש צדיק תמים היה בדורותיו, ויבחר בו ה׳ לחיות מזרעו זרע על פני כל הארץ. ויאמר ה׳ לנח קח לך אישה והוליד בנים, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. ואתה ובניך איתך תחיו בקרב הארץ. וילך נח ויקח אישה ויבחר את נעמה בת חנוך, והיא בת חמש מאות ושמונים שנה.
1 In the eighty-fourth year of the life of Noah, Enos, the son of Seth, died; he was nine hundred and five years old when he died. And in the one hundred and seventy-ninth year of Noah's life Cainan, the son of Enos, died, and Cainan was nine hundred and ten years old when he died. And in the two hundred and fortieth year of the life of Noah, Mahalaleel, son of Cainan, died, and Mahalaleel was eight hundred and ninety years old when he died. And Jared, son of Mahalaleel, died in those days in the three hundred and sixty-sixth year of the life of Noah; and all the days of Jared were nine hundred and sixty-two years when he died. And all the people that followed faithfully in the ways of God died in those days, before they could see the evil which the Lord had resolved to bring upon the earth. And it was after many days and years, up to the four hundred and eightieth year of the life of Noah, that all the sons of man who walked faithfully in the ways of God had died out from the midst of the sons of man, and only two of them remained, and those two were Noah and Methuselah. And the Lord spake unto Noah and unto Methuselah saying: Say it and cry it out aloud among the sons of man saying: Thus saith the Lord, turn ye from your evil ways and abandon your wicked actions, and the Lord will repent of the evil which he hath resolved to do unto you in the earth, and it shall not come to pass. And thus saith the Lord: Behold, I give you one hundred and twenty years' time. If ye completely return unto me and abandon your evil ways, then I too will return and repent of the evil which I have concluded to bring over you, and it shall not come to pass, saith the Lord. And Noah and Methuselah proclaimed all the words of the Lord unto the sons of man; day after day did they go about and repeat them through all that time. But the sons of man would not hearken unto them, and would not incline their ears to their words, and would only become more stiff-necked. And the Lord appointed for them a time of one hundred and twenty years, saying: If they will return within that time the Lord will repent of the evil, so that the earth be not destroyed. And Noah, the son of Lamech, refused taking unto himself a wife in order not to beget children, for he said: Surely the Lord is about to destroy the sons of man from the face of the earth, and wherefore should I beget children? And Noah was a just man and perfect in his generations, and the Lord chose him to preserve from his children seed upon the face of the whole earth. And the Lord spake unto Noah : Get thee a wife and beget children, for thee alone I have found before me just in this generation, and thou and thy sons with thee shall be kept alive in the midst of the earth. And Noah went and took unto him to wife, Naamah, daughter of Enoch, and she was at that time five hundred and eighty years old.
ב ונח בן תשעים ושמונה שנה וארבע מאות שנה, בקחתו את נעמה לאישה. ותהר נעמה ותלד בן ויקרא את שמו יפת, לאמור יפת אלוקים לי בארץ. ותהר עוד ותלד בן ויקרא את שמו שם, לאמור שמני אלוקים שארית לחיות בקרב הארץ. ונח בן חמש מאות ושתיים שנה,בלדת נעמה את שם. ויגדלו הנערים וילכו בדרכי ה׳, בכל אשר לימדם מתושלח ונח אביהם. ולמך אבי נח מת בימים ההם, כי אך לא הלך בדרכי אביו בכל לבבו, וימת בשנת חמש ותשעים שנה וחמש מאות שנה לחיי נח. ויהיו כל ימי למך, שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה וימת. וגם כל בני האדם אשר ידעו את ה׳ מתו כולם בשנה ההיא, טרם הביא ה׳ את הרעה על בני האדם. כי חפץ ה׳ להמיתם לבלתי ראות איש אשר ידע את ה׳ את אחיו ואת קרובו ברעה, אשר דיבר ה׳ לעשות. בעת ההיא אמר ה׳ אל נח ואל מתושלח לאמור, עמדו וקיראו באוזני כל בני האדם את כל הדברים אשר דיברתי אליכם בימים ההם. אולי ישובו בני האדם ממעשיהם הרעים, ונחמתי על הרעה ולא אביאנה. ויעמדו נח ומתושלח ויקראו באוזני כל האדם, את כל אשר דיבר ה׳ אליהם. ולא ישמעו כל האדם ולא הטו את אוזנם, את כל הדברים האלה. ויהי אחרי כן ויאמר ה׳ אל נח קץ כל בשר בא לפניי מפני רוע מעלליהם, והנני משחיתם את הארץ. ואתה קח לך עצי גופר והלכת אל מקום פלוני אלמוני, ועשית לך תיבה גדולה והעמדת אותה במקום ההוא. וזה אשר תעשה אותה, שלוש מאות אמה אורכה וחמישים אמה רוחבה ושלושים אמה קומתה. ועשית לך פתח בצידה, ואל אמה תכלנה מלמעלה וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר. ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ, לשחת כל בשר מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע. ובאת אתה ובניך ואספתם מכל החי, שניים שניים זכר ונקבה, והבאתם איתכם אל התיבה לחיות מהם זרע על הארץ. וגם מכל מאכל אשר יאכל לכל החי האסף אליך אל התיבה, והיה לך ולהם לאכלה.
2 And Noah was four hundred and ninety-eight years old when he took Naamah to wife.And Naamah conceived and bare a son, and he called his name Japheth, saying: The Lord hath enlarged me in the land. And she bare another son, and she called his name Shem, saying: God has made me a remnant, to be kept alive in the midst of the earth; and Noah was five hundred and two years old when Naamah bare Shem. And the boys grew large and they walked in the ways of the Lord, according to all that Methuselah and Noah, their father, had taught them. And Lamech, the father of Noah, died at that time, for he followed not in the ways of his father with all his heart; and he died in the five hundred and ninety-fifth year of Noah's life. And all the days of Lamech were seven hundred and seventy-seven years when he died. And all the other sons of man that knew the Lord, died in that year, which was the one previous to the Lord's bringing the evil upon the sons of man; for the Lord pleased to let them die, so that they should not see their brothers and relatives in the great misery which the Lord had resolved upon. At that time the Lord spoke unto Noah and Methuselah, saying: Arise ye and cry out in the hearing of all the sons of man all the words which I had spoken unto you sometime since, perhaps the sons of man will turn from their evil ways, so that I might repent of the evil, and not bring it about. And Noah and Methuselah arose and cried out aloud in the hearing of all the people all that the Lord had spoken unto them, but the sons of man would not hearken and would not incline their ears unto all their words. And it was after this that the Lord spoke unto Noah: The end of all flesh hath come before me on account of its wicked actions, and behold now I will destroy all men with the earth. And thou take unto thee gopher wood, and go to yonder place and make unto thee an ark, and erect it in yonder place. And this is the fashion which thou shalt make it of: The length of the ark shall be three hundred cubits, the breadth of it fifty cubits, and the height of it thirty cubits. And the door of the ark thou shalt set on the side thereof, and in a cubit shalt thou finish it above, and shalt pitch it within and without with pitch. And behold I, even I, do bring a flood of waters upon the earth to destroy all flesh from under the heaven; all that hath within itself the breath of life shall perish ; and thou and thy household will come into the ark, and thou shalt take along with thee from all the living beings two and two, male and female, into the ark, to keep alive seed upon the earth; and also of all the food that is eaten by all the animals gather up to thee in the ark, to be unto thee and unto them for food;
ג ובחרת לבניך שלוש נערות מבנות האדם, והיו לבניך לנשים. ויקם נח ויעש את התיבה אשר ציוהו ה׳, ויעש בה ככל אשר ציוה אותו. בשנת חמש מאות וחמש ותשעים שנה החל נח לעשות את התיבה, ובשנת שש מאות שנה כלה את התיבה לכל דבריה ולכל משפטה. ויעש את התיבה חמש שנים, כאשר ציוהו ה׳. אז לקח נח את שלושת בנות אליקים בן מתושלח לבניו לנשים, כאשר ציוה ה׳ את נח. ויהי בעת ההיא וימת מתושלח בן חנוך, בן תשע ושישים שנה ותשע מאות שנה במותו. בעת ההיא אחרי מות מתושלח, ויאמר ה׳ אל נח בוא אתה וכל ביתך אל התיבה. הנני מאסף אליך את כל בהמת הארץ וחית השדה ועוף השמים, ובאו כולם וסבבו את התיבה. ויצאת אתה וישבת לך תחת פתח התיבה, וכל החיות והבהמות והעוף יאספו כולם ועמדו נגדך. והיה כל אשר יבוא מהם ורבץ לפניך אותו תיקח, ונתת ביד בניך והביאום אל התיבה, וכל אשר יעמדו נגדך תעזוב. ויעש ה׳ את הדבר הזה ממחרת, ויבואו בהמות וחיות ועופות הרבה מאוד ויסובבו כולם את התיבה. ונח יצא וישב לו תחת הפתח ויהי כל הרובצים לפניו מכל הבשר הביא אל בניו אל התיבה, וכל העומדים נגדו עזב בארץ. ותבוא לביאה אחת ושני גוריה עמה זכר ונקבה, ויבואו וירבצו נגד נח שלושתם. ויקומו שני בני הלביאה ההיא עליה ויכו אותה ויבריחוה ממקומם, ותלך לה משם וישובו הם אל מקומם וירבצו לארץ לפני נח. והלביאה ברחה לה, ותעמוד במקום האריות. וירא נח את המעשה הזה ויתמה מאוד, ויקם ויקח את שני גורי הלביאה ויביאם אל התיבה. ונח הביא אל התיבה מכל החי אשר בארץ, לא נשאר דבר אשר לא הביא נח עמו אל התיבה. שניים שניים באו אל נח אל התיבה, ומן הבהמה הטהורה ומן העוף הטהור הביא שבעה שבעה כאשר ציוה אותה אלוקים. וכל הבהמות והחיות והעוף,עודם במקום ההוא כולם. ויסובבו כולם את התיבה מפה מפה, והגשם עודנו לא היה בעת ההיא עד שבעת ימים. וה׳ הרעיש ביום ההוא את כל הארץ, ותחשך השמש וירגזו מוסדות תבל.
3 and for thy three sons select three maidens from the sons of man to be their wives. And Noah went to work, and he made the ark in the place where the Lord had commanded him, and he did everything as the Lord had spoken unto him. In the five hundred and ninety-fifth year of his life Noah began building the ark, and in his six hundredth year he finished it with all pertaining thereto. And he was making the ark for five years as the Lord had commanded him. And when the ark was finished, Noah took the three daughters of Eliakim, son of Methuselah, to be wives for his three sons, as the Lord had commanded unto Noah. At that time Methuselah son of Enoch died; he was nine hundred and sixty-nine years old when he died. And right after the death of Methuselah the Lord said unto Noah: come now, thou and thy household, into the ark. And behold I will bring together around thee all the cattle, and all the beasts of the field, and all the fowl of heaven, and all will come and surround the ark. And thou shalt go out and take thy seat by the door of the ark, and all the beasts of the field, the cattle, and the fowls of the heaven, shall assemble and stand before thee, and all those that come around and lie down before thee, thou shalt take and put into the hands of thy sons, and they shall bring them into the ark. But all those that remain standing thou shalt leave alone. And the Lord did accordingly next morning, and great many animals, beasts and fowls came, and all of them surrounded the ark. And Noah went out and seated himself near the door of the ark and all those of all flesh that would lie down before him he gathered into the ark, and those that remained standing he left outside upon the earth. And a lioness came, and her two whelps with her, male and female, and all three lay down before Noah. And the two young lions arose and smote her and drove her away from her place; and when she ran away they returned to their places and lay down before Noah upon the ground. And the lioness ran away and mingled with the other lions. And Noah seeing that, was greatly astonished and he took the two whelps and brought them into the ark. And Noah brought into the ark from all that was living upon the earth, and there was nothing left whereof Noah did not bring with him into the ark. Two and two they came to Noah into the ark, and of the clean animals and of the clean fowls he brought in seven pair as God had commanded unto him. And the rest of the animals, the beasts and the fowls, were still all on the same place, and they surrounded the ark on either side. And rain had not yet come down upon the earth before seven days.
ד ותגעש כל הארץ ויברקו ברקים וירעמו רעמים, ויגבר קול עצום בכל הארץ אשר לא נודע ליושביה כמוהו ויעש ה׳ את הדבר הזה למען הבהיל את בני האדם לשוב אל ה׳, לבלתי היות רעה בארץ. ובכל זאת לא שבו בני האדם מדרכם, ויוסיפו על חרון אף ה׳ בעת ההיא ולא שתו איש לבו לכל זאת. ויהי לשבעת ימים בשנת שש מאות שנה לחיי נח, ומי המבול היו על הארץ. ויבקעו כל מעיינות תהום ויפתחו ארובות השמים, ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה. ויבוא נח וביתו וכל החי אשר איתו אל התיבה מפני מי המבול, ויסגור ה׳ בעדם. ויקוצו כל בני האדם הנשארים בארץ מפני הגשם כי המים גברו מאוד על הארץ, והבהמות והחיות עודם עומדים סביבות התיבה. ויתקבצו כל בני האדם יחד כשבע מאות אלף איש ואישה, ויבואו כולם אל נח אל התיבה. ויקראו כולם אל נח לאמור פתח לנו ונבוא עמך אל התיבה,ולמה נמות אנחנו. ויען נח אותם לאמור בקול גדול מן התיבה ויאמר אליהם, הלא אתם מרדתם כולכם בה׳ ותאמרו לא הוא.ויבא ה׳ עליכם את הרעה הזאת, להכחיד ולהאביד אתכם מעל פני האדמה. הלא זה הדבר אשר דיברתי אליכם עשרים ומאת שנה היום הזה ולא שמעתם בקול ה׳, ועתה תחפצו לחיות בארץ. ויאמרו כולם אל נח הננו ושבנו כולנו עד ה׳, אך פתח לנו ונחיה ולא נמות. ויען נח אותם לאמור הנה אך עתה בראותכם את צרת נפשיכם תשובו אל ה׳ ולמה לא שבתם זה עשרים ומאת שנה, אשר שם אותם ה׳ לכם למועד. ותבואו עתה ותדברו אליי את הדבר הזה מרעת נפשיכם, גם ה׳ לא ישמע אליכם ולא יאזין לכם ביום הזה ולא תצליחו בדבריכם היום. ויגשו כל בני האדם לשבור התיבה לבוא בתוכה מפני הגשם, כי לא יכלו לסבול את הגשם עליהם. וישלח ה׳ עליהם את כל החיות וכל הבהמות,אשר עומדים סביבות התיבה. ויגברו עליהם החיות, ויכום ויבריחום מעל התיבה. וימיתו מהם החיות רבים ויבריחום מן המקום ההוא, וילכו איש לדרכו ויפוצו על פני כל הארץ. והגשם עודנו יורד על הארץ וירד ארבעים יום וארבעים לילה, ויגברו המים מאוד מאוד על הארץ.
4 And the Lord caused the earth to quake on that day, and the sun was darkened, and the foundations of the world trembled, and all the earth was shaken and the lightnings were flashing and thunders were roaring and all the fountains of the whole earth were broken up, the like of which had never been known to its inhabitants before. And the Lord did all these fearful things in order to frighten the sons of man, that they should return unto him, and not cause him to bring that great evil upon the earth. And for all that the sons of man would not turn from their evil ways, but they only added to the anger of the Lord against them, and they did not take it to their hearts. And it was on the seventh day of the six hundredth year of the life of Noah, that the waters of the flood came upon the earth. And all the fountains of the deep were split, and the windows of the heavens were opened, and the rain was upon the earth forty days and forty nights. And Noah came into the ark, he and his household, and all the animals that were to be with him, on account of the waters of the flood; and the Lord closed the door after him. And all the sons of man that remained upon the earth became terrified by the rain, for the waters grew very powerful upon the earth. And the animals were still standing around the ark. And all the sons of man assembled and they came unto Noah to the ark, about seven hundred thousand men and women. And all of them came around the ark unto Noah and they cried out in agony: Open unto us and let us come unto thee into the ark, for why should all of us die? And Noah called out from the ark in a very loud voice, saying: And have you not all rebelled against the Lord saying that this evil, which the Lord now brought over you, would not come at all to wipe you out and exterminate you from the face of the earth? Have I not been talking to you of these things for one hundred and twenty years, calling upon you to repent, but you would not? And now you would like to be saved to live upon the earth. And they replied unto Noah: Behold we have all assembled here and we are now willing to return unto the Lord, only open and take us unto thee into the ark. And Noah answered unto them: Behold just now when you see the trouble of your souls you return unto the Lord; but why have you not returned these hundred and twenty years that the Lord hath set for you as a time for repentance? And now you have come, being pushed by danger, it is only the agony of death that causeth you to make all these confessions, but there is no sincerity in your words, and therefore the Lord will not hear you, nor will he give ear unto your words; for you would surely not adhere to whatever you are saying this day. And as they heard the words of Noah, all of them, men and women, rushed towards the ark, to enforce an entrance by breaking it open, in order to escape the rain, which grew terrible all around them upon the earth.And the Lord ordered the animals and wild beasts, that still stood near the ark, to attack the sons of man and drive them away from the ark. And the animals and the wild beasts fell over the sons of man, and overpowered them, and drove them away. And the wild beasts killed many of the sons of man, and scattered them all over the earth. And the rain continued streaming down upon the earth, and it kept on raining for forty days and forty nights, and the waters grew very powerful upon the earth.
ה וימותו כל בשר אשר על הארץ במים מאדם ועד בהמה ועד חיה ועד רמש ועד עוף השמים, וישאר אך נח ואשר איתו בתיבה. ויגברו המים וירבו מאוד על הארץ, וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ. ותלך התיבה על פני המים ותיהפך על פני המים הלוך והפוך הנה והנה, ויתהפך כל החי אשר בה כהפוך את הנזיד בסיר. ויהי צער גדול לכל היקום אשר בתיבה, והתיבה חשבה להישבר.ויתבהל כל החי אשר בתיבה, וינהמו האריות ויגעו השוורים ויצעקו הזאבים. וכל היקום אשר בתיבה מדבר וצועק בלשונו, וישמע קולם למרחוק. וגם נח ובניו צועקים ובוכים בצרתם וייראו יראה גדולה מאוד, ויגיעו עד שערי מות. ויתפלל נח אל ה׳, ויצעק על הדבר הזה לה׳ ויאמר: אנא ה׳, הושיעה לנו, כי אין כח בנו לסבול את הרעה הזאת אשר סבבתנו, כי אפפונו משברי מים ונחלי בליעל בעתונו, קדמו אותנו מוקשי מות. עננו ה׳, עננו! פדנו, פנה אלינו וחננו, פדנו והצילנו. וישמע ה׳ בקול נח ויזכרהו ה׳ ויעבר רוח על פני הארץ, וישובו המים ותנח התיבה. ויסכרו מעיינות התהום וארובות השמים, ויכלא הגשם מן השמים. והמים היו הלוך וחסור בימים ההם, ותנח התיבה בהרי אררט. ויפתח נח את חלון התיבה בעת ההיא, ויקרא נח עוד אל ה׳ בעת ההיא ויאמר: אנא ה׳, אלוקי כל הארץ והימים וכל אשר בהם! הוציאה ממסגר נפשי ממאסרי אשר שמתני בו, כי יגעתי באנחתי מאוד. וישמע ה׳ בקול נח, ויאמר אליו: במלאתך שנה תמימה אז תצא. ויהי לתקופת השנה עד מלאת לנח שנה תמימה לשבתו בתיבה, חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התיבה. בעת ההיא בשבעה ועשרים יום לחודש השני יבשה הארץ, אך לא יצאו נח ובניו וכל אשר איתו מן התיבה עד אשר דיבר אליהם ה׳. ויהי היום דבר ה׳ אלוקים לצאת, ויצאו כולם מן התיבה וילכו וישובו איש לדרכו ואיש למקומו.
5 And the water exterminated all flesh that was upon the earth, man and cattle, and beasts of the field, and creeping things, and the fowls of heaven, all perished, save Noah and those with him in the ark. And the waters increased greatly and grew in strength upon the earth, and they lifted up the ark and raised it from the ground. And the ark moved on upon the face of the waters. And the ark was rolling upon the waters, this way and that way, and all the living beings, that were in it were turned over and shaken about, even as a pottage is shaken in a pot; and the ark was likely to be shattered into pieces. And all the animals that were in the ark were frightened, and the lions were roaring, and the oxen were lowing, and the wolves were howling, and every bird in the ark uttered shrieks after its own language, and the noise re-echoed in the distance. And Noah and his sons also were crying and weeping in their trouble, and they were greatly terrified as if they had reached the gates of 'death. And Noah prayed fervently, and he cried unto the Lord on account of that trouble, and he said: Oh Lord help us, for there is in us no strength to bear this great evil wherewith thou hast surrounded us; for the wild breakers encircle us, and the whirlpools of the lower regions terrify us and the snares of death are before us. Answer us Lord, oh answer us! Let thy countenance shine upon us and be gracious unto us, redeem us and save us, oh Lord! And the Lord hearkened unto the voice of Noah, and the Lord remembered him. And a wind passed over the earth and the waters became quiet, and the ark came to rest. And the fountains of the deep were stopped and the windows of heaven also, and it ceased to rain upon the earth. And the waters began to decrease in those days, and the ark rested among the mountains of Ararat. And Noah opened the windows of the ark at that time, and Noah cried out in prayer to the Lord once more at that time, saying: Oh Lord, thou who hast created the earth the heavens and all that is in them, oh deliver us from this prison, and from this danger wherein thou hast cast us; for I am almost exhausted with my sighs. And the Lord hearkened unto the voice of Noah and he said unto him: After thou shalt have been in the ark a full year thou shalt go out of it. And it was at the end of a year of Noah's dwelling in the ark that the waters dried up from the earth, and Noah removed the covering of the ark At that time, on the twenty-seventh day of the second month, the earth was perfectly dry; but Noah, and his sons, and all with him, did not leave the ark until the Lord would tell them to leave it. And on the day that the Lord ordered them to go forth, all went out from the ark. And all the animals went their own ways and returned to their former places.
ו ונח ובניו ישבו בארץ אשר דיבר אליהם ה׳, ויעבדו את ה׳ כל ימיהם. וה׳ ברך את נח ואת בניו, בצאתם מן התיבה. ויאמר אליהם פרו ורבו, ומלאו את כל הארץ. ועצמו ושרצו בכל הארץ, ורבו בה. ואלה שמות בני נח יפת חם ושם ויולדו להם בנים אחר המבול, כי לקחו להם נשים לפני המבול. אלה בני יפת, גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס בנים שבעה. ויהיו בני גומר, אשכנז וריפת ותוגרמה. ובני מגוג, אליחרף ולובב. ובני מדי: אחון, זילא, חוני, ליטי. ובני יון: אלישה, תרשיש, כתים, דודנים. ובני תובל: אריפי, כשד, תארי. ובני משך: חרון, זדון, שיבשני. ובני תירס: בניוב, גירא, כיזון, לופריון, גילק. אלה הם בני יפת למשפחותיהם, ויהיו פקודיהם בימים ההם כארבע מאות ושישים איש. ואלה בני חם, כוש ומצרים פוט וכנען, בנים ארבעה. ויהיו בני כוש: סבא, חבילה, סבתה, רעמא, סבתכא. ובני רעמה שבא ודדן. ובני מצרים: לוד, עונם, להב, נפתוח, פתרוס, כסלוח, כפתור. ובני פוט: גבל, חדן, בנה, עדן. ובני כנען: צידון, חת, אמרי, גרגשי, חוי, ערקי, סיני, ארודי, צמר,חמת. אלה הם בני חם למשפחותיהם, ופקודיהם בימים ההם כשבע מאות ושלושים איש. ואלה בני שם: עילם, אשור, ארפכשד, ולוד וארם, בנים חמישה. ויהיו בני עילם: שושן, מחול, חרמון. ובני אשור: מירס, מוקיל. ובני ארפכשד: שלח, ענר, אשכול. ובני לוד: פתור, עזיון. ובני ארם: עוץ, חול, גתר, מש. אלה הם בני שם למשפחותם, ומספרם בימים ההם כשלוש מאות ושבעים איש. אלה תולדות שם, שם הוליד את ארפכשד וארפכשד הוליד את שלח ושלח הוליד את עבר. ולעבר יולד שני בנים, שם האחד פלג, כי בחייו נפלגו חיי בני האדם ובאחרית ימיו הפלגה הארץ. ואת שם השני קרא יקטן לאמור: המעטו והקטנו חיי בני האדם בימיו. אלה בני יקטן: אלמודד, שלף, חצר מות, ירח, הדורם, אוזל, דקלה, עובל, אבימאל, שבא, אופיר, חוילה, יובב. כל אלה בני יקטן. ופלג אחיו הוליד את רעו, ורעו הוליד את שרוג, ושרוג הוליד את נחור, ונחור הוליד את תרח.ו יחי תרח שלושים ושמונה שנה ויולד את הרן ואת נחור.
6 And Noah and his sons dwelt in the land that the Lord pointed out to them, and they served the Lord through all the days of their lives. And the Lord blessed Noah and his sons when they left the ark, and the Lord said unto them: Be fruitful and multiply and fill the earth. And become powerful and very numerous in the whole earth. And these are the names of the sons of Noah: Japheth, Ham and Shem. And children were born unto them after the flood, for they had taken unto themselves wives before the flood. And these are the names of the sons of Japheth: Gomer, and Magog, and Madai, and Javan, and Tubal, and Meshech, and Tiras; seven sons. And the sons of Gomer were: Ashkinaz, and Riphath, and Togarmah. And the sons of Magog were: Elichalof, and Labab. And the sons of Madai were: Achon, and Zeelo, and Chazoni, and Lot. And the sons of Javan were: Elisha, and Tarshish, and Kittim, and Dadanim. And the sons of Tubal were: Ariphi, and Kesed, and Taari. And the sons of Meshech were: Dedan, and Zaron and Shebashni. And the sons of Tiras were: Benib, and Ghera, and Luperion, and Ghelae. These are the sons of Japheth according to their families, and their numbers in those days were about four hundred and sixty men. And these are the sons of Ham: Cush, and Mizrain, and Phut, and Canaan, four sons. And the sons of Cush were: Seba, and Havilah, and Sabtah, and Raamah, and Sabtecha. And the sons of Raamah were Sheba, and Dedan, and Mizrain begat Ludim, and Anamim, and Lehabim, and Naphtuhim, and Pathrusim, and Cas luchim, and Caphtorim. And the sons of Phut were: Ghebut, and Hadon, and Benah, and Adon. And the sons of Canaan were: Sidon, and Heth, and the Amorite, and the Girgasite, and the Hivite and the Arkite, and the Sinite, and the Arvadite, and the Zemarite, and the Hamathite. These are the sons of Ham, according to their families, and their numbers in those days were about seven hundred and thirty men. And these are the sons of Shem: Elam, and Asshur, and Arphaxad, and Lud, and Aram, five sons. And the sons of Elam were: Shushan, and Mahul and Harmon. And the sons of Asshur were: Miros and Makil. And the sons of Arphaxad were: Salah, and Aner, and Ash kol. And the sons of Lud were: Peter and Bizon. And the sons of Aram were: Uz, and Hul, and Gether, and Mash. These are the sons of Ham according to their families, and their numbers were in those days about three hundred families. These are the generations of Shem: Shem begat Arphaxad, and Arphaxad begat. Selah, and Selah begat Eber; and unto Eber were born two sons, the name of one was Peleg, for in his days the sons of man became divided, and in his last days the earth also was divided; and his brother's name was Joktan, because in his days the duration of the life of the sons of man became short vened and lessened. And these are the sons of Joktan: Almodad, and Sheleph, and Hazarmaveth, and Yerah, and Hadoram, and Uzal, and Diklah, and Obal, and Abimael, and Sheba, and Ophir, and Havilah and Jobab; all these were the sons of Joktan. And his brother Peleg begat Reu, and Reu begat Serug, and Serug begat Nahor, and Nahor begat Terah. And Terah was eighty-three years old when he begat Haran and Nahor.
ז וכוש בן חם בן נח לקח אישה בימים ההם, לעת זקנתו. ותלד בן ויקראו את שמו נמרוד, לאמור בעת ההיא החלו בני האדם למרוד ולפשוע באלוקים עוד. ויגדל הילד ואביו אהבו מאוד, כי בן זקונים הוא לו. ויתן לו כוש את כתנות העור, אשר עשה האלוקים לאדם ולאישתו בצאתם מן הגן. ויהי אחרי מות אדם ואשתו ויתנו את הכתנות לחנוך בן ירד, ובהלקח חנוך אל האלוקים ויתנם אל מתושלח בנו. ובמות מתושלח לקח אותם נח ויביאם איתו אל התיבה, ויהיו איתו עד צאתם מן התיבה. ויהי בצאתם ויגנוב חם את הכתנות ההם מנח אביו, ויקחם ויסתירם מאחיו, ובלדת חם את כוש בכורו נתן לו את הכתנות בסתר. ויהיו עם כוש ימים רבים, ויסתירם גם הוא מאת בניו ואחיו. ויהי כאשר ילד כוש את נמרוד, ויתן לו את הבגדים ההם באהבתו אותו. ויגדל נמרוד ויהי בן עשרים שנה, וילבש את הבגדים ההם. ויתחזק נמרוד כאשר לבש את הבגדים, ויתן לו האלוקים כח וגבורה ויהי גיבור ציד בארץ. הוא היה גיבור ציד בשדה ויהי צודה את החיות, ויבן מזבחות ויקרב עליהן את החיות לפני ה׳. ויתחזק נמרוד ויקם מאחיו וילחם מלחמות אחיו מכל אויביהם מסביב, ויתן ה׳ את כל אויבי אחיו בידו. ויצליחהו ה׳ כפעם בפעם, בכל מלחמותיו וימלוך בארץ. על כן היה למשל בימים ההם כאשר יריק איש את חניכיו להילחם, ויאמרו אליו כנמרוד אשר היה גיבור ציד בארץ והצליח במלחמותיו. אשר גבר מאחיו ויצילם מכף אויביהם, כן יחזקנו ויצילנו ה׳ היום הזה. ויהי בהיות נמרוד בן ארבעים שנה, ובעת ההיא היתה מלחמה בין אחיו ובין בני יפת, ויהיו אחיו תחת יד אויביהם. ויתחזק נמרוד בעת ההיא וילך ויקבוץ את כל בני כוש וכל משפחות חם, כארבע מאות ושישים איש. וישכור גם את כל אוהביו וכל יודעיו לפנים כשמונים איש, ויתן שכרם וילך עמהם למלחמה. ויהי בדרך ויחזק נמרוד את לב כל העם אשר הלכו איתו, ויאמר אליהם אל תיראו ואל תערצו כי נתון ינתנו כל אויבינו בידינו ועשיתם להם כטוב בעיניכם. וילכו כל האנשים האלה כחמש מאות וארבעים איש, וילחמו על אויביהם וישחיתום ויכניעום תחת ידם וישם נמרוד עליהם נציבים במקומותם.
7 And Cush, the son of Ham, the son of Noah, took unto himself a wife at that time in his old age, and he begat a son, and he called his name Nimrod, saying: At that time the sons of man again began to rebel and to trespass against the will of God. And the boy grew up, and his father loved him exceedingly, for he was unto him the son of his old age And Cush gave unto, Nimrod the coats of skin which the Lord had made for Adam and Eve, when they were driven from the garden of Eden. For after the death of Adam and Eve, their garments came into possession of Enoch the son of Jared; And when Enoch, was taken up into heaven he gave them unto Methuselah his son. And when Methuselah died he transmitted the garments unto Noah, and Noah brought them with him into the ark where they remained until Noah left the ark. And after leaving the ark, Ham the son of Noah, stole those garments from Noah, unbeknown to his brothers, and he took them and id them away. And when Ham begat Cush his first born, he gave the garments secretly unto Cush. And they remained with Cush many days, and he kept them hidden from his brothers and sons. But finally when Cush begat Nimrod, whom he loved above his other sons, Cush gave the garments unto Nimrod. And when Nimrod grew up and was twenty-one years of age, he put on those garments. And as soon as Nimrod had those garments upon him he felt himself grow very powerful, and the Lord gave him power and, strength, and he became a mighty hunter in the earth, he was the mighty hunter in the fields. And he hunted the animals, and he built altars and offered up upon them all those animals unto the Lord. And Nimrod was possessed of more strength than all his brothers. And he fought the battles of his brothers with all their enemies around them; and God delivered all the enemies of his brothers into his hands. And the Lord gave him success at all times in his battles, and he became the ruler of the earth, and therefore it was current, when one armed his men in array of battle, that they would say of him: Like Nimrod who was a mighty hunter upon the earth and succeeded in battle against enemies that were too powerful for his brethren, and conquered them all, so may the Lord strengthen and save these men to-day. And at the time when Nimrod was forty years of age, there was a war between his brothers and the sons of Japheth, and his brethren were under the hand of their enemy. And Nimrod strengthened himself at that time, and went forth and assembled all the families of the sons of Cush, about four hundred and sixty men. And he hired also of their friends and acquaintances about eighty men; and he gave them their hire, and went forth with them to give battle. And while on his way Nimrod strengthened the hearts of the people that went forth with him, and he said unto them: Be not afraid and be not alarmed, for all our enemies will surely be given in to our hands, and ye shall do unto them as it seems good in your own eyes. And they went all with great courage, about five hundred and forty men, and they over powered the enemies and vanquished them.
ח ויקח מבניהם לערבון ויהיו כולם עבדים לנמרוד ולאחיו, ויפנו וישובו נמרוד וכל העם אשר איתו למקומותם. ויהי כאשר שב נמרוד מהמלחמה בשמחה כאשר ניצח את כל אויביו, ויועדו כולם יחד כל אחיו וכל יודעיו לפנים וימליכוהו עליהם, וישימו את כתר מלכות בראשו. וישם שרים ושופטים ומנהיגים על עבדיו, ועל כל עמו כמשפט המלכים. וישם שר צבאו את תרח בן נחור, ויגדלהו וינשאהו מעל כל השרים אשר לו. ויהי כאשר מלך בכל אות נפשו וכאשר ניצח את כל אויביו מסביב, ויתייעץ עם כל יועציו לבנות לו עיר ויעשו כן. וימצאו בקעה גדולה מנגד למזרח השמש, ויבנו לו שם עיר גדולה ורחבה מאוד. ויקרא נמרוד את שם העיר אשר בנה שנער, כי ניער ה׳ אויביו מפניו וילכדם. וישב נמרוד בשנער וימלוך לבטח וילחם עם כל אויביו ויכניעם, ויצליח בכל מלחמותיו ותגדל מלכותו מאוד. וכל הגויים וכל הלשונות שמעו את שמעו, ויתקבצו כולם יחד אליו. ויביאו לו מנחות וישתחוו לו ארצה ויודו לאדון ומלך עליהם, וישבו כולם איתו בעיר שנער. וימלוך נמרוד בארץ על כל בני נח, ויהיו כולם תחת ידו ותחת עצתו. ותהי כל הארץ שפה אחת, ודברים אחדים. אך לא הלך נמרוד בדרכי ה׳, וירשיע מכל האדם אשר היו לפניו, מימי המבול עד הימים ההם. ויעש אלוקי עץ ואבן וישתחווה להם, וימרוד בה׳. וילמד את כל עבדיו וכל אנשי הארץ את כל דרכיו הרעים, וגם מרדון בנו הרשיע מאוד מאביו והיה כל אשר ישמע את מעשה מרדון בן נמרוד וענה ואמר עליו מרשעים יצא רשע. על כן היה למשל בכל הארץ לאמור מרשעים יצא רשע, ויהי למשל בדברי כל האדם מהיום ההוא והלאה עד היום הזה. ותרח בן נחור שר צבא נמרוד היה גדול מאוד בימים ההם בעיני המלך ובעיני כל עבדיו, ויאהבוהו המלך והשרים וינשאוהו מאוד. ויקח תרח אישה ושמה אמתלאי בת כרנבו, ותהר אשת תרח ותלד בן בימים ההם. בן שבעים שנה היה תרח בלדת אותו. ויקרא תרח את שם בנו הנולד לו אברם, לאמור כי הרימו למלך בימים ההם וינשאהו מעל כל השרים אשר איתו.
8 And then Nimrod placed officers over them, and took from their children hostages for security, that all would be servants unto him and unto his brothers. And after Nimrod had thus reduced the people to servitude, he would return home with his men. And after the conquests of Nimrod increased and he always returned victoriously triumphant from the battles with all their enemies around them, then the people all united and came unto Nimrod and elected him their king, and they placed a royal crown upon his head. And Nimrod then appointed princes, and judges, and generals over his people after the manner of kings, and for his commander-in-chief Nimrod selected Terah the son of Nahor, and he elevated him in greatness above all the other princes. And after he was sole ruler and could do according to his own wishes, having overpowered all the enemies around him, Nimrod summoned all his princes and they concluded to build him a city and a royal mansion. And they selected a large valley opposite to the rising of the sun, and in that valley they built unto him a large and spacious city. And Nimrod called the name of that city Shinar, for the Lord had discomfited all his enemies before him, that he might conquer them. And Nimrod dwelt in Shinar and reigned therein securely, and he carried on war against all his enemies, and he humbled them, and he was successful in all his battles, and his kingdom grew exceedingly. And all nations and all tongues heard of Nimrod's fame, and they assembled and came to bow down to the ground before him, and they brought him gifts and he became their lord and king, and they dwelt with him, all in the city of Shinar. And Nimrod was the sole ruler over the earth, and over all the sons of Noah, and all were under his hand and advice. And the whole earth was of one language, and of one speech. But Nimrod went no more in the ways of the Lord, and he became more wicked than any of the men that lived before the flood, up to that day. And Nimrod made gods of wood and of stone and bowed down to them, and he rebelled against the Lord, and he taught all his servants and subjects his own evil ways. And Mardon, the son of Nimrod, acted more wickedly yet than even his father, and whosoever heard of his actions, would say: From the wicked cometh wickedness. And since then the saying was in the land: From the wicked cometh wickedness; and it hath become an adage in the language of all men from that time up to this very day. And Terah the son of Nahor, the chief of Nimrod's army, was very great in those days, in the eyes of the king as well as in the eyes of all his servants, and the king and the princes all loved him and exalted him. And Terah took unto himself a wife and her name was Amthelah the daughter of Carnebah, and she conceived and bare a son in those days. And Terah was seventy years old when she bare him, and Terah called the name of the son born unto him Abram, saying: In these days the king has raised and exalted me over all the princes that are with him.
ט ויהי בלילה ההוא עת הולדת את אברם, ויבואו כל עבדי תרח וכל חכמי נמרוד וכל חרטומיו ויאכלו וישתו בבית תרח וישמחו עמו בלילה ההוא. ויהי בצאת כל החכמים החרטומים מבית תרח וישאו את עיניהם השמימה בלילה ההוא אל הכוכבים, ויראו והנה כוכב אחד גדול מאוד בא ממזרח שמש וירץ בשמים ויבלע ארבעה כוכבים מארבע רוחות השמים. וימתנו כל חכמי המלך וכל החרטומים מהמראה ההוא, ויבינו החכמים את הדבר ההוא וידעו אודותיו. ויאמרו איש אל רעהו, אין זה כי אם הילד אשר נולד בלילה הזה לתרח. אשר חגג ויפרה וירבה מאוד ויירש את כל הארץ הוא ובניו עד עולם, ויהרוג הוא וזרעו מלכים גדולים ויירשו את ארצם. וילכו ויבואו כל החכמים וכל החרטומים בלילה ההוא, איש לביתו. ויהי בבוקר וישכימו כולם יחד כל החכמים וכל החרטומים, ויודעו כולם בבית מועדם. וידברו ויאמרו איש אל רעהו, הנה המראה אשר ראינו אמש נעלם מהמלך לא נודע אליו. והיה אם יודע הדבר למלך באחרית הימים ואמר אלינו למה העלמתם את הדבר ממני, וימיתנו כולנו. ועתה לכו ונגידה למלך את המראה אשר ראינו ואת פתרון הדברים, ונקינו אנחנו. ויעשו כן וילכו כולם ויבואו אל המלך וישתחו לו ארצה ויאמרו, יחי המלך יחי המלך. אנחנו שמענו אשר נולד בן לתרח בן נחור שר צבאך, ונבוא אמש בלילה אל ביתו ונאכל לחם ונשתה ונשמח עמו בלילה. ויהי כאשר יצאו עבדיך מבית תרח ללכת לביתינו ללון איש בבית מלונו, ונישא את עינינו השמימה ונראה והנה כוכב אחד גדול מאוד בא ממזרח השמש. וירץ הכוכב ההוא במרוצה גדולה, ויבלע ארבעה כוכבים גדולים מארבע רוחות השמים. ויתמהו עבדיך על המראה ההוא אשר ראינו ויתבהלו מאוד, ונשפוט את המראה ונדע בחוכמתנו את פתרון המראה ההוא על נכונה. כי על הילד היולד לתרח היה הדבר ההוא, אשר יגדל וירבה מאוד ועצם וימית את כל מלכי הארץ ויירש את כל ארצם הוא ובניו וזרעו עד עולם. ועתה אדוננו המלך הנה הודענוך את אשר ראינו על הילד הזה, על נכונה. אם על המלך טוב לתת לאביו מחיר בילד ההוא, ונהרגהו. טרם אשר יגדל וירבה בארץ ותרבה רעתו עלינו בארץ ואבדנו כולנו, אנחנו ובנינו וזרענו ברעתו.
9 And in the night that Abram was born, all the servants of Terah and all the wise men and the astrologers of Nimrod came, and they ate and drank in the house of Terah and they were greatly rejoiced all night. And when the wise men and the astrologers left Terah's house they lifted up their eyes unto heaven on that night to observe the stars; and behold a very large star came from the rising of the sun and ran about in the heavens and swallowed up four stars from the four winds of heaven. And the wise men and the astrologers were greatly astonished at that spectacle, and the wise men reflected over the matter and they knew its meaning at once. And they said to each other: This cannot be otherwise but in reference to the child that was born unto Terah, that he will be great and that he will be increased and exceedingly multiplied, and that he will inherit all the earth, he and his children forever, and that he and his seed will slay great kings and possess themselves of their lands. And all the wise men, and all the astrologers, went quietly to their homes that night. And in the morning they arose, and all the wise men and all the astrologers assembled in the house appointed for their meetings, and they spoke among themselves saying: Behold the sight we have seen last night is not known, and it hath not been communicated unto the king. And now if the king should come to the knowledge of that matter at some future time, then he will say unto us: Why have ye withheld from me all those things? and all of us will have to die on that account. And now come and let us impart to the king all about the sight we have seen last night, as well as its interpretation, so that we may be free of all responsibility. And they did accordingly, and they went unto the king, and coming unto his presence, they bowed down before him to the ground and saluted him saying: May the king live, may the king live! We have been informed that a son hath been born unto Terah thy chief commander, and we went unto his house last night, and we were eating and drinking and rejoicing in his house all night. And when we, thy servants, departed from the house of Terah, so that each of us should go to his home for the rest of the night, we lifted up our eyes towards heaven and beheld a very great star coming from the side of the rising of the sun in a very swift course, and it swallowed up four great stars from the four winds of the heaven. And we, thy servants, were greatly astonished at that strange sight which we have seen, and we were greatly terrified thereat. And we passed our judgment over that strange phenomenon, and we discovered in our wisdom the interpretation of that spectacle in its correctness. For this all was seen on account of the child which was born unto Terah, meaning, that he would become great and very numerous, and powerful, and that he would slay all the kings and inherit their lands, he and his children and his seed forever. And now, oh king our lord, we have informed thee correctly of what we have seen concerning that child, and if it so please the king we would say, that the king give unto Terah the value of that child, and we will slay him ere he grows up and increases in the land, to bring about the great evil, whereby we are all to be driven from the earth, and we, and our children, and our seed perish through his wickedness.
י וישמע המלך את דבריהם וייטב בעיניו, וישלח ויקרא אל תרח ויבוא תרח לפני המלך. ויאמר המלך אל תרח, הגד הוגד לי אשר נולד לך בן אמש וכזאת וכזאת נראה בשמים במולדו. ועתה תנה לי את הילד ההוא ונהרגהו טרם תצמח עלינו רעתו, ואתן לך מחירו מלא ביתך כסף וזהב. ויען תרח את המלך ויאמר אליו שמעתי אדוני המלך את דבריך, כל אשר יחפוץ אדוני המלך יעשה עבדו. אולם אדוני המלך אגיד לך את אשר קרה לי אמש עד אשר אראה את עצת המלך אל עבדו, ואחר אשיב את המלך על דבריו. ויאמר המלך דבר. ויאמר תרח אל המלך כי אעיון בן מורד בא אלי אמש אל ביתי בלילה לאמור, תנה לי את הסוס הגדול הטוב אשר נתן לך המלך ואתן לך מחירו כסף וזהב ומלוא ביתך תבן ומספוא. ואומר אליו עד אשר אראה את אדוני המלך על דבריך, והיה הדבר אשר ידבר אלי המלך אותו אעשה. ועתה אדוני המלך הנה גיליתי את אוזנך על הדבר הזה, והיה העצה אשר יתן אדוני המלך את עבדו אותה אעשה. וישמע המלך את דברי תרח, ויחר אפו ויחשבהו לכסיל. ויען המלך את תרח ויאמר אליו, הכסיל ובער אתה או חסר תבונה כי תעשה את הדבר הזה. כי תיתן את סוסך הטוב בכסף או בזהב ואף אם בתבן ומספוא. החסר כסף וזהב אתה עד אשר אין לך תבן ומספוא למאכל סוסיך, כי תעשה את הדבר הזה. ומה לך בכסף או בזהב ואף בתבן ומספוא כי תיתן את סוסך הטוב אשר נתתי לך, אשר אין סוס כמוהו בכל הארץ. ויכל המלך לדבר, ויען תרח את המלך לאמור כדבר הזה דיבר אדוני המלך אל עבדו. בי אדוני המלך מה הדבר הזה אשר דיברת אליי לאמור תנה בנך ונמיתהו ואתן לך מחירו כסף וזהב, מה אעשה בכסף או בזהב אחרי מות בני כי מי יירשני אחרי. והיה במותי ושב הכסף והזהב ההוא אל אדוני המלך אשר נתנו. ויהי כשמוע המלך את דברי תרח ואת המשל אשר הביא על המלך, ויחר למלך מאוד ויקצוף על הדבר הזה וחמתו בערה בו.
10 And the king hearkened attentively unto these words, and they pleased him greatly, and he had Terah called, and Terah appeared before the king's presence. And the king said unto Terah: I have been informed that a son hath been born-unto thee yesternight, and such and such things have been seen concerning him in the heavens. Now therefore give me that child, that I may slay him before his great wickedness will grow over us, and I will send unto thee his full value in silver and gold, into thy house. And Terah replied saying; I have humbly listened to the words of my king; whatever the king pleaseth he can do with his servant. But, my king and lord, I would make known to the king what hath occurred unto thy servant yesterday, and I would humbly beseech the king to give an advice unto his servant, and after my king shall have given his servant an opinion on that matter, I will answer unto the king concerning his words. And the king said unto Terah: Speak. And Terah went on saying: Long live the king! It is but last night that, Lyon, the son of Nimrod, came into my house saying: Let me have thy beautiful horse which the king hath given unto thee, and I will give thee its full value in gold and in silver, and I will fill thy house besides with straw and with fodder. And I have bid him wait, until I shall have laid the matter before the king, and whatever the king would say concerning that horse I would do. And now my king, I have communicated unto thee these things, and according to the advice of the king I have to act. And when the king had heard the words of Terah he was exceedingly wroth, and he considered him quite a fool. And the king answered: Art thou so ignorant and foolish, or hast thou lost thy reason to do such a thing, as to think of disposing of thy beautiful horse for silver and for gold, and the more less for straw and for fodder? Art thou, so short in silver and gold, and hast thou no means to buy straw and fodder to feed thy horse, that thou must be reduced to such extremes? And what good will do thee all thy gold , and silver, all thy straw and fodder if thou losest thy beautiful horse, the like of which does not exist in the whole earth, and which I the king, have given unto thee? And when the king had finished his speech Terah replied saying: Hath my king really spoken these words? I beseech thee oh king, what is it thou hast said unto me before: Give me thy son and we will slay him, and I will give unto thee his full value in silver and in gold. And now my Lord, what shall I do with all the silver and gold, after my son is dead? For I shall have no one to inherit my fortune, and after I am dead the same gold and silver would revert to the king who gave it. And when the king heard the words of Terah and the parable he brought concerning the king, the king grew exceedingly wroth, and his anger kindled within him.
יא וירא תרח כי חרה אף המלך עליו ויען ויאמר אל המלך הנה כל אשר לי ביד המלך. אשר יחפוץ אדוני המלך לעשות לעבדו יעשה, ואף בני הנה הוא ביד המלך בלא מחיר הוא ושני אחיו הגדולים ממנו. ויאמר המלך אל תרח, לא כי קנה אקנה את בנך הקטן במחיר. ויען תרח את המלך לאמור, בי אדוני המלך ידבר נא עבדך דבר לפניך. וישמע המלך את דבר עבדו ויאמר המלך דבר כי שומע אני. ויאמר תרח יתן לי אדוני המלך זמן שלושה ימים עד דברי אל נפשי ואל ביתי את דברי אדוני המלך, ואפצר בם על הדבר הזה. וישמע המלך אל תרח ויעש כן, ויתן לו זמן שלושת ימים. ויצא תרח מאת פני המלך וילך ויבוא אל ביתו, וידבר אליהם את כל דברי המלך וייראו האנשים מאוד. ויהי ביום השלישי וישלח המלך אל תרח לאמור, שלח לי את בנך במחיר כאשר דיברתי לך. והיה אם לא תעשה את הדבר הזה ושלחתי והמיתו גם את כל אשר בביתך, ולא ישאירו לך עד משתין בקיר. וימהר תרח כי היה דבר המלך נחוץ אליו, ויקח את הילד אחד מעבדיו אשר ילדה לו שפחתו ביום ההוא אשר יולד את אברם. ויבא תרח את הילד ההוא אל המלך, ויקח את מחירו. ויהי ה׳ את תרח בדבר הזה, לבלתי המית נמרוד את אברם. והמלך לקח את הילד מיד תרח ונפץ את מוחו ארצה בידו, וימת אותו כי חשב כי אברם הוא. ויסתר הדבר מהיום ההוא והלאה וישכח מלב המלך, כי מאת ה׳ היה זה לבלתי מות אברם. ותרח לקח את אברם בנו בסתר ואת אמו ואת מניקתו ויחביאם במערה, ויתן להם מחייתם מדי חודש בחודשו. ויהי ה׳ את אברם במערה ההיא ויגדל, ויהי אברם במערה עשר שנים. והמלך וכל שריו ועבדיו וכל החרטומים וחכמים אשר למלך, חשבו כי המית המלך את אברם. והרן בן תרח אחי אברם הגדול ממנו לקח אישה בימים ההם, כי שלושים ותשע שנים היה הרן בקחתה. ותהר אשת הרן ותלד לו בן, ויקרא את שמו לוט. ותהר עוד ותלד בת, ותקרא את שמה מלכה. ותהר עוד ותלד בת, ותקרא את שמה שרי. בן ארבעים ושתיים שנים היה הרן בלדתו את שרי, היא שנת עשר לחיי אברם.
11 And when Terah saw that the king was so wroth against him, he answered and said unto the kiug: All that I have is in the hands of my king, whatsoever the king pleaseth he can do unto his servant, and also my child is in the hand of the king with his two older brothers, without money and without price. And the king replied: Not so; but I will take thy son for his value. And Terah answered unto the king, saying: I beseech thee my lord and king, suffer thy servant to speak a word in the ears of my lord, and may the king hearken unto the words of his servant. And Terah said: May it please the king to grant me three days time, that I may bring the words of my Lord the king before my wife and my household, and I will consult them concerning that matter. And the king hearkened unto the words of Terah, and the king gave him three days for reflection. And Terah departed from the presence of the king, and he hurried into his house and imparted the words of the king to all his household. And when they heard the words of the king they were greatly terrified. And on the third day the king sent unto Terah sayiug: Deliver now nnto me thy son, for the value I have spoken of And if thou failest to comply with my order, then I will send my messengers to slay thee and all that belong to thy household, and there will not remain of thee and all that is thine even a dog. And Terah seeing the urgent manner of the king, hastened and took the child of one of his maid-servants, that was born unto him on the same day with Abram, and Terah brought the child of his maid servant unto the king, and received the value thereof. And the Lord favored Terah's course in that matter, so that Abram might be saved and not be slain. And the child which Terah brought unto the king, the king took and with his own hands he dashed its head against the ground, and spilt its brains upon the earth and killed it, thinking it was Abram. And the deception remained a secret from that day on and all of the matter was finally for gotten from the heart of the king, for it was the will of God that Abram should not be put to death. And Terah had taken Abram, and his mother, and the nurse, and secreted them in a cave, supplying them with food for a month, and bringing them all they needed month after month. And the Lord was with Abram and he grew up and he was in the cave for ten years. And the king, and his princes and astrologers, and all the wise men, verily believed that Abram had been killed by the hands of the king. And Haran the son of Terah, Abram's oldest brother, took a wife in those days; and Haran was thirty-nine years of age when he took unto himself a wife. And Haran's wife conceived and bare a son, and he called his name Lot. And she conceived again and bare a daughter, and called her name Milcah, and once more she conceived, and bare a daughter and she called her name Sarai. And Haran was forty-two years old when Sarai was born, and it was in the tenth year of the life of Abram.
יב בימים ההם יצאו אברם ואמו ומניקתו מהמערה, כאשר שכחו המלך ועבדיו את אודות אברם. ויהי כצאת אברם מהמערה וילך לו אל נח ושם בנו, וישב עמהם ללמוד את מוסר ה׳ ואת דרכיו ואיש לא ידע את אברם. וישרת אברם את נח ואת שם בנו, ימים רבים. ויהי אברם בבית נח, שלושים ותשע שנים. וידע אברם את ה׳ מבן שלוש שנים, וילך בדרכי ה׳ עד יום מותו כאשר הורהו נח ושם בנו. וכל בני הארץ פשעו בה׳ מאוד בימים ההם, וימרדו בו ויעבדו אלוקים אחרים וישכחו את ה׳ אשר בראם בארץ. ויעשו להם כל בני הארץ איש אלוקו בימים ההם, אלוקי עץ ואבן אשר לא ישמעו ולא ידברו ולא יצילו, ויעבדום בני האדם ויהיו להם לאלוקים. והמלך וכל עבדיו ותרח וכל ביתו היו ראשונה בימים ההם, לכל העובדים עץ ואבן. ויהיו לתרח שנים עשר אלוקים גדולים, אלוקי עץ ואבן לשנים עשר חודשים ויעבוד כל אחד חודשו. ויהי מדי חודש בחודשו יקריב תרח מנחה ונסכים לאלוקיו וישתחווה להם ויעבוד אותם, ככה יעשה תרח כל הימים. וגם כל הדור ההוא רע בעיני ה׳, ויעשו ככה איש אלוקיו ואת ה׳ אשר בראם עזבו. ולא נמצא איש בימים ההם בכל הארץ אשר ידע את ה׳ כי עבדו כולם איש את אלוקיו. זולתי נח וביתו וכל אשר היה תחת עצתם, ידעו את ה׳ בימים ההם. ואברם בן תרח הולך וגדל בימים ההם בבית נח, ואיש לא ידע וה׳ עמו. ויתן ה׳ לאברם לב שומע ותבונה, ידע את כל אשר יעשו הדור ההוא שהוא הבל. וגם את כל אלוקיהם אשר יעבדו להם הבל הם, ואין בם מועיל. וירא אברם את השמש בארץ, ויאמר אברם אל ליבו אך עתה השמש הזאת אשר זרחה על כל הארץ הוא האלוקים ולו אעבוד. ויעבוד אברם את השמש ביום ההוא, ויתפלל אליו ביום ההוא. ויהי בערב ותבוא השמש כמשפט, ויאמר אברם בליבו אך עתה אין זה אלוה. וידבר אברם עוד בליבו, מיהו אשר עשה את השמים ואת הארץ ומי אשר ברא כל האדם הזה על הארץ איפה הוא. ויחשך עליו הלילה וישא עיניו ימה וצפונה ונגבה ומזרחה וירא והנה קול השמש שקטה מעל הארץ, ויחשך היום.
12 At that time Abram, and his mother, and her nurse, went forth from the cave, for all that occurred concerning him was entirely forgotten by the king, and by all his servants. And when Abram left the cave he went at once to the house of Noah and his son Shem, and Abram dwelt with them in their house, to learn the knowledge and fear of God, and all the ways of the Lord. And nobody knew Abram, and he ministered unto Noah and unto Shem for many days. And Abram lived in Noah's house for thirty-nine years, and Abram knew the Lord from his third year on, and he walked in the ways of the Lord even unto the day of his death, according to the teachings of Noah and his son Shem. And all the sons of man rebelled against the Lord in those days, and they worshiped other gods, and they forgot the Lord that had created them upon the earth. And the sons of manmade unto themselves their own gods, of wood and stone, which can neither hear, nor speak, nor save; and yet the sons of man served them and considered them their gods. And the king, and all his servants, and Terah, and all his household, were the very first in those days among the worshipers of wood and Stone. - And Terah had made unto himself twelve very large gods, according to the twelve months of the year, and every month was set apart for one of the gods, and Terah offered to each one in his month meat offerings and drink offerings, and he would bow down before his gods and serve them. So Terah did through all these days, And the whole generation of the sons of man acted very wickedly, and did all that was evil in the eyes of the Lord, and each of them had his own god; but the Lord and Creator was forgotten. And in those days there was not to be found one man that knew anything of the Lord, save Noah and his household, and all those living under his influence and advice knew the Lord in those days. And Abram the son of Terah grew up at that time in the house of Noah, but no man knew it. And the Lord was with him.And the Lord gave unto Abram a heart full of knowledge and understanding, to know that the manners and actions of his generation were all vanity and wickedness, as also the gods they worshiped he knew to be vain and useless. And Abram saw the sun rising over the earth, and he said in his heart: Verily, I believe the sun which hath the power to shine over all the earth must be the true God, and him will I serve. And Abram knelt down before the sun and prayed unto him all that day, acknowledging the sun to be the Lord and creator and governor of all the earth. But evening came, and in obedience to higher laws the sun disappeared from the earth, and Abram, said in his heart: I am now convinced that this is not God, the creator of all. And Abram continued to speak in his heart, saying: Who is he that hath made the heavens and the earth, and who is it that hath created all these sons of man, and where is he? And night darkened over Abram in his meditation, and he lifted up his eyes to the west, and to the north, and to the south, and to the east, and behold while the sun was slowly passing away and his light faded,
יג וירא אברם את הירח ואת הכוכבים לפניו ויאמר, אך עתה הנה זה אלוה אשר ברא כל הארץ וכל האדם והנה עבדיו אלה הם לפניו. ויעבוד אברם את הירח, ויתפלל אליו כל הלילה ההוא. ויהי בבוקר ויאמר היום, ותזרח השמש על הארץ כמשפט. וירא אברם את כל הדברים האלה אשר עשה ה׳ אלוקים בארץ. ויאמר אברם בליבו אך עתה אין אלה אלוהות אשר עשו את הארץ וכל האדם, כי אם עבדי אלוקים המה. וישב אברם בבית נח וידע אברם שם את ה׳ ואת דרכיו, ויהי אברם עובד את ה׳ כל ימי חייו. וכל הדור ההוא שכחו את ה׳, ויעבדו אלוקים אחרים עץ ואבן וימרדו בה׳ כל הימים. והמלך נמרוד מלך לבטח, ותהי כל הארץ תחת ידו. ויהי כל הארץ שפה אחת, ודברים אחדים. ויתיעצו כל שרי נמרוד וכל גדולותיו בעת ההיא, פוט ומצרים וכוש וכנען למשפחותיהם. ויאמרו איש אל רעהו, הבה נבנה לנו עיר ובתוכה מגדל ומבצר חזק וראשו בשמים ונעשה לנו שם למען היותנו מושלים על כל העולם. ולמען תחדל רעת אויבינו מעלינו, ונמלוך עליהם בחוזקה ולא נפוץ על פני כל הארץ ממלחמותיהם. וילכו ויבואו כולם לפני המלך ויגידו את הדברים האלה אל המלך, והודה להם המלך על הדבר הזה ויעשו כן. ויתקבצו כל המשפחות כשש מאות אלף איש וילכו לבקש ארץ רחבה מאוד לבנות את העיר ואת המגדל, ויבקשו בכל הארץ ולא מצאו כי אם בקעה אחת מקדם בארץ שנער מהלך שנתיים ימים ויסעו כולם אליה וישבו שם. ויחלו ללבון הלבנה ולשרוף לשריפה, לבנות את העיר ואת המגדל אשר זממו. ויהי להם בניין המגדל לפשע וחטאה ויחלו לבנותו, ויהי הם בונים וימרדו בה׳ אלוקי השמים ויחשבו בלבבם להילחם בו ולעלות השמימה. ויתחלקו כל האנשים האלה ועל המשפחות לשלושה חלקים, ותאמר האחת נעלה השמימה ונילחם בו. והשנית אמרה נעלה השמים ונעמיד שם את אלוקינו, ונעבדם שם. והשלישית אמרה נעלה השמים, ונכה אותו בקשתות ורמחים. וידע אלוקים את כל מעשיהם ואת כל מחשבותם הרעה, וירא את העיר ואת המגדל אשר הם בונים.
13 the moon and the many stars became visible all above him. Abram observing the moon in her beauty exclaimed: Verily, now I am certain that this is the God and creator of heaven and earth, and all those lesser lights are his servants. And Abram knelt down before the moon, and he prayed unto the moon all that night. And when the morning dawned the sun again rose in his glory according to the law, as on the day before, and moon and stars vanished before the rising of the sun. And Abram saw the change and he wondered greatly at the things which the Lord had created in the earth. And Abram thought a great deal over what he had seen, and he finally concluded, saying unto himself: Now, neither of these can be God; but all of them are servants of the one invisible God, who is the ruler of heaven and of earth, of the sun, and of the moon, and of the stars also. And after that, Abram went to dwell in the house of Noah and Shem where he was confirmed in his belief in God, and he served the Lord all the days of his life, while all his generation had forgot ten the Lord, and all the sons of man were serving gods made of wood and stone. And Nimrod, the king, reigned securely, and he was the sole ruler of all the earth. And all the earth was of one speech and one language, and all the princes of Nimrod, as also Phut, and Mizraim, and Cush, and Canaan, and all their families together consulted at that time, and they said one unto the other: Come and let us build a large city, and within it a strong fortification and a tower, the top of which shall touch the heavens, so that we procure a great name among the nations, and that our enemies can never prevail against us. And we will be the sole rulers of all the earth, and we shall govern all the nations with a strong arm, so that none of their battles can ever be successful to disperse us over the face of the whole earth. And they came all into the presence of the king, and they made known unto him all their deliberations, and the king agreed with them in all they concluded to do. And after the king had consented, the princes and leaders gathered together all their people and their families, numbering about six hundred thousand men, and all of them went forth in search of a spacious land whereon to build the city and the tower. And they did search all over the earth, and they found only one suitable place in a certain valley to the east of the land of Shinar, a space of two days’ journey. And all the people went thither and they dwelt therein. And they began making bricks, and they did burn them thoroughly, to build the city and the tower, which they have resolved upon to erect. But the building of the city and tower lead them to sins and transgressions, even when they commenced to build it. And while they were engaged in building they rebelled against the Lord the God of heaven, and they thought in their hearts to go up into heaven, and wage war against the Lord. And all these men, and their families, divided themselves into three parties. And one party said, we will go up into heaven and wage war against the Lord; and the second party said, we will go up into heaven and there set up our own gods and worship them; and the third party said we will go up into heaven and slay the Lord with spears, and with arrows. And the Lord knew all their actions and all their evil thoughts, and he saw the city and tower which they were building.
יד ויהי בהיותם בונים, ויבנו להם עיר גדולה ומגדל בתוכה גבוה וחזק מאוד מאוד. כי מרוב הגבהות לא יגיע החומר והלבנים אצל הבונה בעלותם אליו, עד מלאת לעולים שנה תמימה. ואחרי כן יגיעו אל הבונים ויתנו להם החומר והלבנים, ככה יעשו להם בכל יום. ויהיו אלה עולים ואלה יורדים, כל היום. ויהי כאשר תיפול לבנה מידם ותישבר ויבכו כולם עליה, וכאשר יפול אדם וימת אין מביט אליו מהם. וידע ה׳ את מחשבותם, ויהי עת בונים ויזרקו החיצים אל השמים ויפלו כל החצים עליהם מלאים דם. ויהי כראותם ויאמרו איש אל רעהו, אך הנה הרגנו את כל אשר בשמים. כי מאת ה׳ היה זה למען התעם, ולמען הכחידם מעל פני האדמה. ויבנו את המגדל ואת העיר ויעשו כדבר הזה יום יום, עד מלאת להם ימים רבים ושנים. ויאמר האלוקים אל שבעים המלאכים העומדים ראשונה לפניו הקרובים אליו לאמור, הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו ולא יבינו איש שפת רעהו ויעש להם כן. ויהי מהיום ההוא והלאה שכחו איש שפת רעהו, ולא יבינו לדבר כולם יחד בשפה אחת. ויהי כאשר יאמר איש אל רעהו תנה לי אבן לבנות, ויתן לו חומר. וכאשר יאמר תנה חומר, ויתן לו אבן. ויהי כאשר יקח הבונה מיד רעהו את החומר או את אבן אשר לא אמר, וישליכם הבונה מידו ויפילם על רעהו וימת. ויעשו כדבר הזה ימים רבים, וימותו מהם הרבה בדבר הזה. וה׳ הכה את שלושת החלקים אשר היו שם, וייסרם כמפעלותם וכמחשבותיהם. אשר אמרו נעלה השמים ונעבוד את אלוקינו שם, (הפכו) היו לקופים ושנהבים. ואשר אמרו נכה השמים בחצים, המיתם ה׳ איש ביד רעהו. והשלישית אשר אמרה נעלה השמים ונילחם בו, הפיצם ה׳ בכל הארץ. והנשארים בהם כאשר ידעו והבינו את הרעה אשר באה עליהם, ויעזבו את הבניין ויפוצו גם הם על פני כל הארץ. ויחדלו לבנות את העיר ואת המגדל. על כן קרא למקום ההוא בבל, כי שם בלל ה׳ שפת כל הארץ הנה מקדם לארץ שנער, והמגדל ההוא אשר בנו בני האדם פתחה הארץ את פיה ותבלע את שלישיתו ותרד גם אש מן השמים ותשרוף את השלישית האחרת. והשלישית ממנו נשאר עד היום הזה, ויהי ממנו אשר תלוי ברוח השמים ויהי מהלך צלו שלושה ימים. וימותו רבים מבני האדם במגדל ההוא בשנה ההיא, עד אשר אין להם מספר.
14 And they have been engaged in building for a very long time, so that they had already built the city, and the tower therein reached an enormous height. And by reason of the very great height it took a full year to carry upwards the stones and the bricks, to reach the builders. And thus it was done all the time, some going up and others coming down, and so difficult was the ascension and descension that when a brick would happen to fall down and break, all would lament and weep over the great loss. But when a man would fall down and be killed, no one would take the least notice of his death. And the Lord knew all their wicked thoughts. And they shot arrows towards heaven, and all the arrows fell down upon them full of blood, and seeing that all rejoiced, saying: We have killed all those that were in heaven. For it was the will of God to mislead them, and to wipe them out from the face of the earth. And they continued building the city and tower, and they acted so wickedly every day, until many days and years had passed. And the Lord said to the seventy angels that stand first and nearest unto the throne, saying: Go to, let us go down, and there confound their language, that they may not understand one another's speech. And the Lord did unto them accordingly. And they forgot at once each other's speech, and they could no more speak nor understand the same language. And when the builder would receive from the hands of the carrier the wrong bricks, or something else he was not ordered to bring, the builder in his anger would fling it away, and cast it upon someone and kill him. And this disorder continued for many days, and a great number were killed in that way. And the three parties were punished by the Lord according to what they have said and done. Those that said: We will go up into heaven and there enthrone our gods and worship them, turned into apes and into elephants. Those that said: We will go up and kill all those that are in heaven, with our spears and arrows, the Lord caused to perish every man by the hand of his neighbor. And the third party that said: We will go up into heaven and wage war against the Lord, the Lord dispersed through all the earth. And those that belonged to neither of the parties remained there. But they soon came to know and understand the evil which hath come over them and they abandoned the building, and of their own accord dispersed themselves over the face of the whole earth. So it came that the sons of man ceased to build the city and tower. Therefore the name of that place is called Babel; because the Lord confounded there, the language of all the earth. And the place was to the east of the land of Shinar. And the earth opened her mouth and swallowed up one third of the tower, and fire came down from heaven and consumed another third thereof, and one-third remains unto this day, hanging in the air of the heaven; and its length is the distance of three day's journey. And so many of the sons of man died in the work of that building, that they could not be even numbered.
טו ופלג בן עבר מת בימים ההם, בשנת שמונה וארבעים לחיי אברהם בן נחור. ויהיו כל ימי פלג, תשע ושלושים שנה ומאתיים שנה וימת. ויהי כאשר הפיץ ה׳ את בני האדם בעון המגדל על פני כל הארץ, ויפוצו לחלקים רבים. ויתפרדו כל בני האדם לארבע רוחות כל הארץ, ויהיו כל המשפחות משפחה ומשפחה ללשונה ולארצה ועריה. ויבנו בני האדם ערים רבים למשפחותיהם בכל המקומות אשר הלכו שמה, ובכל הארץ אשר הפיצם ה׳. ויהי מהם אשר בנו עריהם במקומות אשר נוטשו שמה, ויקראו לערים ההם על שמותם או על שמות ביניהם או על שם אודותיהם. וילכו בני יפת בן נח ויבנו להם ערים במקומות אשר נפוצו שם ויקראו את כל ערים בשמותם, ויתחלקו בני יפת על פני הארץ לחלקים וללשונות רבים. ואלה שמות כל משפחותיהם לכל עריהם אשר בנו להם בימים ההם אחר המגדל. ואלה בני יפת למשפחותיהם, גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס. אלה בני יפת לתולדותם. ויהיו בני גומר לעריהם, הם פורקנוס היושבים בארץ פרנצה על נהר פרנצה על נהר סינה. ובני ריפת הם ברטונים היושבים בארץ ברטניה על נהר לידה השופך את מימיו בים הגדול גיחון הוא אוקינוס. ובני תוגרמה הם עשר משפחות ואלה שמותם: בוזר, פרצינך, בולגר, אליקנוס, רגביב, טורקי, בוז, זביך, אונגל, טילמץ. ויהי מהם בוזר ואליקנוס ורגביב וטורקי ובוז וזביך וטילמץ – כל אלה נפוצו ויחנו צפונה ויבנו להם ערים. ויקראו את שמות הערים על שמותם, הם החונים על נהרי היתלהו ואטלך עד היום. אך אנגרי ובולגר ופרצינך הם החונים על הנהר הגדול נהר דובני, ושמות עריהם גם הם על שמותם. ובני יון הם היונים היושבים בארץ קנדיא ומדי, הם ארזלוס היושבים בארץ כורסן. ובני תובל הם היושבים על ארץ תושקנה על נהר פשיאה. ובני משך הם שושבני תירס רושש כושני ואנגליס. כל אלה הלכו ויבנו להם ערים, הם הערים היושבים על ים יבוס, על נהר בירא השופך על נהר טורגאן.
15 And Peleg, the son of Eber, died at that time in the forty-eighth year of the life of Abram, the son of Terah, and all the day's of Peleg were two hundred and thirty nine years. And after the lord had scattered all the sons of man over the whole face of the earth, on account of the sins they committed in building the tower, they became divided into many parties, and they separated from each other towards the four winds of the earth. And each family had its own language, and its own land, and its own cities. Thus the sons of man built many cities in. all the places whither they have been driven, and they called their cities after their own names, or after the names of their sons, or after certain things that occurred unto them. And the sons of Japheth, the son of Noah, went and built unto themselves cities in the place whither they were scattered, and they called the cities according to their names. And the sons of Japheth became divided upon the face of the earth, into many parties and languages. And these are the names of all their families and cities which they built unto themselves in those days after the destruction of the tower. These are the sons of Japheth, and their families: Gomer, and Magog, and Madai, and Javan, and Tubal, and Meshech, and Tiras; these are the sons of Japheth according to their - generations. And the sons of Gomer, according to their cities are Phrancum that dwell in the land of Phranceah by the rivers Phranceah and Senah. And the sons of Riphath are the Britonim that dwell in the land of, Britania, by the river Sedah, which empties its waters into the great sea of Gihon, which is the ocean. And the sons of Togarmah are ten families, and these are their names: Bular, and Pharzinah, and Bungar, and Elikanom, and Ragbub, and Torki, and Bid, and Zabuh, and Ingal, and Tulmaz. All these scattered and dwelt on the north side and built cities for themselves, and they called their cities after their own names; these are the people that dwelt by the rivers Hithla and Italah up to this day. And Angori, and Bular, and Pharzinah dwelt by the great river Dobnaz, and the names of their cities are also according to the names of their families. And the sons of Javan are the Javanim that dwell in the land of Makedunia. And the children of Madai are the Anulum that dwell in the land of Bursan. And the sons of Tubal are those that dwell in the land of Tushkanah by the river Pashiah. And the sons of Meshech are Shibashni; and the sons of Tirus, are Rushash and Boshai and Angolis. All these families went and built for themselves cities, the cities situated on the Jasibus, and on the river Kura which empties its waters into the river Tragan.
טז ובני אלישה הם אלמנייא וילכו גם הם ויבנו להם ערים, הם הערים היושבים בין הרי יוב ושיבתמו. ויהיו מהם אנשי לומברדי היושבים מעבר לנהרי יוב ושיבתמו, ויכבשו את ארץ איטליא וישבו בה עד היום. ובני כתים הם הרומיים החונים בבקעת כנפיא על ים תיבראיו. ובני דודנים הם היושבים תוך ערי ים גיחון בארץ בארדנה. אלה הם משפחות בני יפת לעריהם וללשונותם, אחר המגדל אשר נפוצו שם. ובני חם בן נח ילכו גם הם ויבנו להם ערים במקומות אשר נפוצו שם, ויקראו גם לשמות עריהם על שמותם ועל אודותם. ואלה שמות כל עריהם לכל משפחותיהם אשר בנו להם בימים ההם אחר המגדל. ויהיו בני חם כוש ומצרים פוט וכנען. ויהיו בני מצרים הם לודים וענמים ולהבים ונפתוחים ופתרוסים וכסלוחים וכפתורים, שבעה משפחות. כל אלה הם חונים על יאור שיחור הוא נחל מצרים, ויבנו להם ערים ויקראו לעריהם על שמותם. ויתחתנו בני פתרוס ובני כסלוח זה את זה ויצאו מהם את הפלישתים ואת הגררים ואת העזתים ואת הגתים ואת העקרונים, כל משפחות חמישה. גם אלה בנו להם ערים ויקראו את עריהם בשמות אבותם, עד היום הזה. ובני כנען גם הם בנו להם ערים ויקראו לעריהם בשמותם, אחת עשרה ערים וחצריהם אין מספר. וילכו ארבעה אנשים ממשפחת חם, ויבואו כולם ארץ הככר. ואלה שמות האנשים: סדום, עמורה, אדמה, צבויים. ויבנו האנשים האלה להם ארבעה ערים בארץ הכיכר, ויקראו את שמות עריהם על שמותם. וישבו בערים האלה הם ובניהם וכל אשר להם, ויפרו וירבו מאוד וישבו לבטח. וילך שעיר בן חור בן חוי בן כנען וימצא בקעה נגד הר פארן, ויבן שם עיר וישב שם הוא ושבעה בניו וביתו. ויקרא לעיר אשר בנה שעיר על שמו, היא ארץ שעיר עד היום הזה. אלה הם משפחות בני חם ללשונותם ולעריהם, אשר נפוצו שם לארצותם אחר המגדל.
16 And the sons of Elishah are, the Alemania; and they also went and built for themselves cities, and those cities are situated between the mountains of Jub and of Shubtham. And these families conquered Italah and they dwelt there even unto this day. And the children of Kittim are the Romim that dwell in the valley of Kanphia, by the waters of Tiberu. And the sons of Dodanim are the families that dwell in the cities by the sea Gihon in the land of Bordenah. These are the families of the sons of Japheth and their languages, after they were scattered abroad through the building of the tower; and they called their cities also after their own names or after some of their occurrences. And these are the names of all their cities, named after their families, which they built in those days, after the tower. And the sons of Ham are: Cush and Mizraim, and Phut, and Canaan according to their families and their cities. All these families went and built for themselves cities, as they found suitable localities, and they called their cities after the names of their sires: Cush and Mizraim, and Phut, and Canaan. And the sons of Mizraim are: Ludim, and Anamim, and Lehabim, and Naphtuhim, and Pathrusim, and Casluhim, and Caphtorim; seven families, and all these dwelt by the river Shihor, which is the river of Egypt; and when they built their cities they called them after their own names. And the sons of Pathrus and the sons of Casluh inter married with each other, and from them came the Pilishtim, and the Agathim, and the Gerarim, and the Gathim, and the Ekronim, altogether five families. These also built cities for themselves, calling their names after the names of their sires, even to this day. And the sons of Canaan also built cities for themselves, calling them after their own names, eleven cities, and suburbs beyond number. - - And four men went away from the family of Ham, and they came to the land of the plain, and these are the names of the four men: Sodom, and Gomorrah, and Admah, and Zeboim. And these men built unto themselves four cities in the land of the plain, calling the names of the cities after their own names. And they dwelt in those cities, with their children and with all that was theirs, and they were very fruitful and they multiplied themselves greatly, and they dwelt securely. And Seir, the son of Hori, the son of Hivi, the son of Canaan, went away and discovered a valley opposite Mount Paran, and he built a city therein and he dwelt there with his seven sons and his household. And he called the city which he built, Seir, after his own name; this is the land of Seir even to this day. These are the families of the sons of Ham according to their tongues and cities, whither they have been scattered after the destruction of the tower.
יז ובני שם בן חם אבי כל בני עבר הלכו מהם גם הם, ויבנו עריהם במקומות אשר נפוצו שם ויקראו לערים בשמותם. ויהיו בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם ויבנו להם ערים ויקראו את שמות כל עריהם על שמותם. ויצא אשור בן שם הוא ובניו ובני ביתו בעת ההיא עם רב מאוד, וילכו ויתרחקו אל ארץ אשר מצאו. וימצאו בקעה רחבה מאוד בארץ אשר הלכו שם, ויבנו שם ערים ארבעה ויקראו להם שמות על שמותם ועל שמות אודותיהם. ואלה שמות כל הערים אשר בנו להם בני אשור, את נינוה ואת רסן ואת כלח ואת רחובות עיר, וישבו שם בני אשור עד היום הזה. בני ארם הלכו גם הם ויבנו להם עיר ויקראו את שם העיר עוץ כשם אחיהם הבכור, וישבו בה היא ארץ עוץ עד היום. ויהי בשנה השנית אחר המגדל ויצא איש מארץ נינוה מבית אשור, ושמו בלע. וילך לגור באשר ימצא הוא וביתו, ויבואו עד נגד ערי הככר מול סדום וישבו שם. ויקם האיש ויבן עיר קטנה שם ויקרא שמה בלע על שמו, היא ארץ צוער עד היום הזה --אלה הם כל משפחות בני שם ללשונותם ולכל עריהם, אשר נפוצו שם בארץ אחר המגדל. וכל מדינה ומדינה עיר ועיר משפחה ומשפחה מכל משפחת בני נח, בנו להם ערים רבים אחרי כן. וימליכו עליהם מלכים בכל עריהם להתנהג על פיהם, ככה יעשו כל משפחות בני נח עד עולם. ונמרוד בן כוש עודנו בארץ שנער, וימלוך עליה וישב שם ויבנה שם ערים רבים בארץ שנער. ואלה שמות הערים אשר בנה ארבע ערים ויקרא להן שמות על אודות אשר קרא להן בבניין המגדל, ויקרא את שם האחת בבל לאמור כי שם בלל ה׳ שפת כל הארץ. ואת שם השנית קרא ארך, לאמור כי משם הפיצם ה׳. והשלישית אכד, לאמור מלחמה גדולה היתה במקום ההוא. והרביעית כלנה, לאמור כי שם תמו וכלו כל שריו וגיבוריו ויפוצו הם מעליו וימרדו בו. ויהי כאשר בנה נמרוד את הערים ההם בארץ שנער, ויושב בהם את יתר עמו ושריו וגיבוריו אשר נשארו איתו במלכותו.
17 And part of the sons of Shem, father of all the sons of Eber, went also away and built for themselves cities in the various places whereunto they have been scattered, calling their cities after their own names. And the sons of Shem were: Elam, and Asshur, and Arphaxad, and Lud, and Aram, and they built for themselves cities, calling the names of all their cities after their own names. And Asshur, the son of Shem, went away with his entire household, at that time a great many people, and they departed very far away into a * land which they discovered. And they found a very spacious valley in the land of their discovery, and they built in it four cities, calling their names after their own names and occurrences. And these are the names of all the cities which the sons of Asshur built unto themselves: Nineveh, and Resen, and Calah, and the city of Rehoboth; and the sons of Asshur dwelt in them even unto this day. And the sons of Aram, they also went and built for themselves a city, and they called the name of the city Uz, after the name of their oldest brother, and they dwelt in it; this is the land of Uz even unto this day. And in the second year after the tower, a certain man, by the name of Bela, from the house of Asshur, left the land of Nineveh, and he went to sojourn wherever he would find a suitable place for himself and his household. And they came unto the cities of the plain towards Sodom, and they dwelt there. And the man arose, and built a small city and he called her name Bela after his own name; and this is the land of Zoar, even unto this day. And these are all the families of the sons of Shem, according to their tongues and all their cities whither they have been scattered upon the earth, after the tower. And every province, and city, and family of the families of the sons of Noah built for themselves, after that, a great many cities. And they set up governments in all their cities to rule the people by their laws; and so did all the families of the sons of Noah forever. And Nimrod, the son of Cush, was still in the land of Shinor and he ruled over it, and he dwelt therein, and he built many cities in the land of Shinar. And these are the names of the cities which he built—four cities in all—and he called their names according to the occurrences connected with the building of the tower. The first city he called Babel, saying: There the Lord confused the speech of the whole earth. The second city he called Aroch, saying: Thence the Lord had scattered me and my people. The third city he called Ochad, saying: A great battle occurred in that place. And the fourth city he called Culnah, saying: At that place my princes and warriors completely dispersed, and all rebelled against me. And after Nimrod had built those cities in the land of Shinar, he and the rest of his people, with their princes and heroes, dwelt in them,
יח ונמרוד ישב בבבל וחידש שם את מלכותו עם יתר עבדיו וימלוך לבטח, ויקראו כל עבדי נמרוד ושריו את שמו אמרפל לאמור, כי נפלו כל שריו וכל אנשיו בבניין המגדל ועל אודותיו. ובכל זאת לא שב נמרוד אל ה׳, ויוסף עוד להרשיע וללמד רשעה לכל בני האדם. וגם בנו מרדון הרשיע מאביו, ויוסף לעשות ולהוסיף על כל תועבות אביו. ויחטיא את בני האדם על כן יאמרו מרשעים יצא רשע, כן בעת ההיא נהייתה מלחמה בין משפחות בני חם כאשר ישבו בארצותם אשר בנו להם. ויצא כדרלעמר מלך עילם מתוך משפחות בני חם, וילחם את משפחות בני חם ויכניעם תחת ידו. וילך אל חמשת ערי הככר, וילחם בם ויכניעם ויהיו תחת ידו. ויעבדוהו שתיים עשרה שנה, ויתנו לו מס בכל שנה. בעת ההיא מת נחור בן שרוג בשנה ההיא, היא שנת תשע וארבעים שנה לאברם בן תרח. ויהיו כל ימי נחור שמונה וארבעים שנה ומאת שנה וימת. ויהי בשנת החמישים שנה לחיי אברם בן תרח, ויצא אברם מבית נח וילך בית אביו. ואברם ידע את ה׳ וילך בדרכיו ובמוסר ה׳, וה׳ אלוקיו עמו. ותרח אביו עודנו שר צבא למלך נמרוד בימים ההם, ועודנו הולך אחרי דרכי נמרוד לעבוד אלוקים אחרים עץ ואבן. ויבוא אברם בית אביו וירא את אלוקי אביו שנים עשר אלוהות, עומדים כולם בבית אביו בהיכליהם. ויחר אף אברם בראותו את הצלמים בבית אביו. ויאמר אברם חי ה׳ אם יעמדו הצלמים האלה במעמדם בבית אבי. כה יעשה לי אלוקים אשר בראני וכה יוסיף אם לא לשלושת ימים אשבר את כולם, ויצא אברם מאיתם וחמתו בערה בו. וימהר אברם ויצא מן החדר אל חצר אביו החיצונה וימצא את אביו יושב בחצר וכל עבדיו איתו, ויבוא אברם וישב לפני אביו. וישאל אברם את אביו לאמור, הודיעני אבי איה האלוקים אשר ברא את השמים ואת על הארץ ואשר ברא את כל בני האדם על הארץ ואשר בראך ואשר בראני גם אני בארץ.
18 Nimrod making his home in Babel, where he established the seat of his government for himself and all his officers. And Nimrod reigned securely once more, and his servants and princes gave unto Nimrod the additional name of Amraphel, saying: All his people and all his princes were dispersed through the building of the tower and the incidents connected therewith. And for all those hardships Nimrod would not return unto the Lord, but he would only add new sins and transgressions to those already committed. And he instructed the people in everything sinful and wicked before the Lord. And Mardon, the son of Nimrod, was if possible, more wicked than his father, committing yet worse outrages and abominations than his father, and leading the sons of man unto total depravity. And since that time it has become a saying: From the wicked wickedness will come. At the same time there was a war between the families of the sons of Ham, who dwelt in the land that they built up for themselves. For Chedorlaomer king of Elom, one of the families of Ham, went forth and made war upon the other families of Ham, and he vanquished them under his hand, and he also subdued the five cities of the plain, and all were under his hands in dependence and servitude for twelve years, paying him tribute year after year. At that time Nahor the son of Serug died, in the year which was the forty-ninth of the life of Abram the son of Terah; and all the days of Nahor were one hundred and forty-eight years. And in the fiftieth year of his life, Abram went forth from the house of Noah, to return unto the house of his father. And Abram knew the Lord and he walked in the ways of the Lord and in the teaching of the Eternal. And God was with Abram. And Terah his father, was still commander-in-chief of Nimrod's army in those days, and he was yet addicted to worshiping strange gods. And when Abram returned unto his father's house, he saw there the gods of his father, twelve in number, each having a chapel of its own in his father's mansion. And Abram’s wrath was kindled when he saw those twelve idols in the paternal house, and Abram said: So may the Lord who created me do unto me now and in all future, if I shall not break them all to pieces within the next three days. And while his wrath was burning within him, Abram left the house of the idols and hastened into the court of the house and found his father there surrounded by all his servants; and Abram sat down before his father. And Abram asked his father the following questions, saying: Please my father do let me know what God hath created the heavens and the earth and all the sons of man, and who is the God that created thee, and me also, in the earth? And Terah replied: They that created all these things are all in my house. Then Abram said: Wilt thou please to show them unto me my lord? And Terah conducted Abram into the innermost court, into a large chamber, and Abram found it quite filled with idols, gods of wood and of stone. And there were twelve very large gods among them, and the rest were smaller ones beyond number.
יט ויען תרח את אברם בנו ויאמר אליו, הנה אשר ברא כל אלה איתנו בבית. ויאמר אברם אל אביו הראם נא לי אדוני, ויבא תרח את אברם בנו אל החצר הפנימית אל החדר. וירא אברם והנה כל החדר מלא אלוקות עץ ואבן, שנים עשר צלמים גדולים ואחרים קטנים עמהם אין מספר. ויאמר תרח אל בנו, הנה אלה הם אשר עשו את כל אשר ראיתי בכל הארץ והם אשר בראו אותי ואותך וכל האדם בארץ. וישתחווה תרח לכל אלוקיו ויצא משם, ואברם בנו יצא איתו משם. ויהי בצאת אברם משם וילך וישב לפני אמו ויאמר לאמו, הנה אבי הראני את אשר עשו את השמים ואת הארץ ואת בני האדם. ועתה מהרי וקחי נא לי גדי עזים מן הצאן ועשית אותו מטעמים, והבאתי את המטעמים ההם לאלוקי אבי למנחה לאכול אולי ארצה לפניהם. ותעש אמו כן ותקח גדי עזים ותעשה אותו מטעמים, ותביא אותם אל אברם. ויקח אברם את המטעמים מיד אמו, ויביאם לפני אלוקי אביו. ויגש אליהם לאכול ותרח אביו לא ידע. ויהי הוא יושב איתם היום ההוא וירא אותם אברהם והנה אין קול להם ואין קשב ואין תנועה, ואין אחד מהם שולח יד לאכול. ויהתל בהם אברם ויאמר, אך עתה כי המטעמים אשר עשיתי לא הטיבו ביניהם או מעט הם להם על כן לא יאכלו. ועתה אעשה להם מחר מטעמים אחרים טובים ורבים מזה עד אשר אראה מה אחריתם. ויהי ממחרת ויצו אברם אל אמו אל המטעמים, ותקם אמו ותיקח שלושה גדיים טובים מן הצאן ותעש אותם מטעמים טובים כאשר אהב בנה. ותיתן את המטעמים היד אברם בנה, ותרח אביו לא ידע. ויקח אברם את המטעמים מיד אמו, ויביאם החדרה לפני אלוקי אביו. ויגש אליהם לאכול ויתן לפני כולם, וישב אברם לפניהם כל היום ההוא אולי יאכלו. וירא אברם אותם והנה אין קול להם ואין קשב, ואין שולח יד מהם אל המטעמים לאכול. ורוח אלוקים לבשה את אברם אחרי כן ביום ההוא בערב בתוך הבית ההוא. ויקרא ויאמר אוי והוי על אבי ועל כל הדור הרע הזה אשר נטו להם יחד אחר ההבל, ויעבדו להם אלילים כאלה עץ ואבן אשר לא יאכלון ולא יריחון ולא ישמעו ולא ידברו. פה להם ולא ידברו עיניים להם ולא יראו בהם אזניים להם ולא ישמעו ידיהם ולא ימישון לאכול רגליהם ולא יהלכו. כמוהם יהיו כל עושיהם וכל אשר בוטח בהם, וכל אשר יעבדו וישתחווה להם. ויהי כראות אברם את כל הדברים האלה ואת כל המעשים הרעים ויחר אפו מאוד על אביו, וימהר וילך ויקח את הקרדומות בידו ויבוא החדרה אל אלוקי אביו וישבר את כל אלוקות אביו. ויהי אחרי כן ככלותו לשבר את הצלמים, ויתן את הקרדומות ביד האלוה הגדול אשר היה שם לפניהם ויצא.
19 And Terah said unto Abram: Behold my son, these are they that have created all that thou seest in this world, as also thee and me, and all the sons of man. And thus saying, Terah bowed down before everyone of his gods, and finally left the chamber taking Abram along with him. And when Abram had left the house of the gods, he hastened to his mother and said unto her: Behold my father hath shown unto me those that have created the heavens, the earth, and all the sons of man. And how I pray thee hasten and take a kid from the sheep, and prepare of it a savory meat, so that I may bring it as an offering unto the gods of my father, that they may eat thereof; perhaps that thus I might find grace before them. And his mother hastened to take a kid from the midst of the flock, and she made thereof good and savory meat and she brought it unto Abram. And Abram took the savory meat from the hands of his mother, and brought it before the gods and he served it for them, as if inviting them to eat thereof. But there was no sound and no motion, nor did any one put forth a hand to take and eat. And Terah knew nothing of what Abram hath done. And Abram sat quietly in the house of the gods, but seeing that the gods were not willing to partake of his offering he said: May be that I have brought too little or perhaps my offering is not of the kind to be acceptable unto them. Now therefore to-morrow I will prepare much more and better meats than those I brought to-day, to see what the end will be. And in the morning Abram instructed his mother concerning the offering he had decided upon, and his mother took accordingly three kids from the flock, and she made thereof savory meats as it was the desire of her son, and she placed them in the hands of her son Abram, unbeknown to Terah his father. And Abram took the savory meats from the hand of his mother, and he carried them into the chamber of the gods. And he divided the meats among the gods and placing a dish before everyone of them he invited them to eat of his offering. And Abram seated himself before them, and tarried there the whole day to see whether they would eat or not. But there was no sound, and no motion, and none of the gods put forth a hand to taste of the savory meats before him. And the spirit of God came over Abram, on the evening of that day, and he cried out in the midst of the house: Woe unto my father and woe unto this entire wicked generation, whose hearts are bent upon vanities, to worship idols like these here, made of wood and stone; images that can neither eat nor smell, and neither hear nor speak. They have a mouth but cannot speak, eyes and cannot see, ears and cannot hear, hands and cannot grasp, feet and cannot walk. Like unto them may be all those that make them, all those that serve them and bow down before them. And Abram became very wroth at his father, and he hastened and took an axe, and hurried into the chamber to the gods of his father, and broke them all to pieces. And when he had broken them to pieces, he put the axe into the hands of the largest god, which he did not break, and he left the chamber hastily.
כ ותרח אביו בא אל ביתו וישמע את קול מכת הקרדומות מפתח הבית, ויבוא תרח הביתה לדעת מה זה ועל מה זה. וישמע תרח את קול הקרדומות בחדר הצלמים וירץ תרח החדרה אל הצלמים, וימצא את אברם בנו בצאתו משם. ויבוא תרח החדרה וימצא את כל האלילים נופלים כולם נשברים, והקרדומות ביד הגדול מהם כי לא נשבר והמטעמים אשר עשה אברם בנו עודנו לפניהם. וירא תרח את המעשה הזה ויחר אפו מאוד ויצא מן החדר אל אברם, ויצא את אברם בנו עודנו יושב בבית ויאמר אליו מה המעשה הזה אשר עשית אל כל אלוקיי. ויען אברם את תרח אביו ויאמר לא אדוני כי מטעמים הבאתי לפניהם, ויהי כאשר הגשתי את המטעמים לפניהם לאכול וישלחו כולם ידם לאכול טרם ישלח ידו הגדול מהם לאכול. וירא הגדול את מעשיהם אשר עשו לפניו ויחר אפו מאוד עליהם, וילך ויקח הקרדומות אשר בבית ויבוא אליהם וישבר את כולם והנה הקרדומות עודנו בידו כאשר ראית. ויחר אף תרח על אברם בנו בדברו הדבר הזה ויאמר תרח אל אברם בנו בחמתו, מה הדבר הזה אשר דיברת שקר אתה דובר אליי. היש באלוקים האלה רוח ונפש וכח לעשות את כל אשר דיברת אליי, והלא עץ ואבן המה ואני עשיתי אותם. ואיך תדבר אליי כזבים לאמור האלוה הגדול אשר איתם הכה אותם, ותיתן את הקרדומות בידו לאמור הוא הכה אותם כולם. ויען אברם את אביו ויאמר אליו ואיך תעבוד את האלילים האלה אשר אין בהם כי לעשות דבר, ההצל יצילוך האלילים האלה אשר אתה בוטח בהן, אם שמוע ישמעו את תפילתך בעת קראך אליהם. המלט ימלטוך מיד כל שונאיך, אם לחום ילחמו לך את מלחמותיך באויביך כח תעבוד עץ ואבן אשר לא ידברו ולא ישמעו.
20 And Terah heard something like blows with an axe and he hurried into his house, when he noticed that the noise came from the hall of his gods. And Terah hastened into the chamber to ascertain the cause of all that noise, and he met Abram just coming out of it. And when Terah entered the house of his gods, he saw all were shattered to pieces, save the largest one of them which held the axe in his hands; and Terah saw also the savory meat-offerings before each of the idols. And seeing that great destruction, Terah's wrath kindled within him, and he ran out unto Abram. And he found him and said unto him: What is it thou hast done unto all my gods? And Abram replied unto Terah: Not so my Lord, but I have brought a savory meat offering before them. And while I came before them with the meats, each of the gods put forth his hand to eat, before the largest god could take some for himself. And when the large god saw their ill-manners then his anger rose and he seized the axe which was in the house and went and broke them all to pieces. And you can see the axe in his hands even now. And Terah grew furiously angry at his son, and he screamed out bitterly: What is it that thou art saying? Darest thou to come with such falsehood before thy father? Wilt thou try to make me believe such things, as if I did not know that these gods have no soul, and no spirit, and no strength within them? For are these gods anything but pieces of wood and stone which I myself have shaped into images? And now darest thou to tell me the falsehood, that the greatest god among them hath broken all the other ones to pieces, while it is thou that hath done all that mischief, putting finally the axe into the hands of the greatest of the gods, to deceive me. And Abram replied unto his father, saying: Now if thou knowest all that, how canst thou worship these idols which have neither strength nor power to do the least thing? Can those idols, in whom thou trusted, save thee in the hour of danger, can they hear thy prayers when thou callest upon them, or can they deliver thee from the hands of thy enemies, and fight thy battles for thee, that thou art worshiping those idols of wood and stone, which can neither hear nor speak.
כא ועתה לא טוב לכם לעשות את הדברים האלה אתה וכל בני אדם הרעים הגלויים אליך. הכסילים אתם או אוילים אתם אשר אין בכם תבונה לעבוד את העץ ואת האבן ולעשות כדבר הזה, ותשכחו את ה׳ האלוקים אשר עשה את השמים ואת הארץ ואשר ברא אתכם בארץ ותביאו רעה גדולה על נפשותיכם בדבר הזה לעבוד עץ ואבן. הלא בדבר הזה חטאו אבותינו מימי קדם, ויביא ה׳ אלוקי על הארץ עליהם את מי המבול וישחית את כל הארץ. ואיך אתם תוסיפו לעשות הדבר הזה ותעבדו אלוקים אחרים עץ ואבן אשר לא ישמעו ולא ידברו ולא יצילו מצרה לספות חרון אף אלוקי כל הארץ עליכם. ועתה אבי, חדל לך מזה ולא תביא רעה על נפשך ועל נפש ביתך מזה. וימהר אברם וידלג לפני אביו, ויקח את הקרדומות מיד אלוה אביו הגדול וישברהו בה וירץ לו. וירא תרח את כל אשר עשה לו אברם בנו, וימהר ויצא מביתו וילך אל המלך. ויבוא לפני נמרוד ויעמוד לפניו וישתחווה למלך, ויאמר לו המלך מה לך. בי אדוני ילד יולד לי היום חמישים שנה, כזאת וכזאת וכזה עשה לי מאלוקיי וכזה וכזה ידבר. ועתה אדוני המלך שלח נא ויבוא לפניך ושפטהו במשפטיך למען נוצל מרעתו. וישלח המלך שלושה אנשים מעבדיו וילכו ויביאו את אברם לפני המלך. ונמרוד וכל שריו ועבדיו יושבים לפניו ביום ההוא, ותרח ישב לפניהם. ויאמר המלך אל אברם מה המעשה הזה אשר עשית לאביך ואל כל אלוקיו. ויען אברם את המלך כדברים אשר דיבר אל אביו ויאמר, האלוה הגדול אשר היה איתם בבית עשה להם את אשר שמעת. ויאמר המלך אל אברם היש בהם כח לדבר ולאכול ולעשות ככל אשר דיברת. ויען אברם את המלך לאמור, ואם אין בהם כח למה תעבדם ולמה תתעה את כל בני האדם בהבליך. התחשבו לך כי הצל יצילוך או יעשו דבר מקטון ועד גדול כי תעבדום, ולמה לא תעבדו אלוקי כל הארץ אשר ברא אתכם ובשר נפשותיכם בידו להמית ולהחיות.
21 And now it is not good for thee to do these things, nor for those men that are attached unto thee. Have ye all lost your reason and become fools to worship wood and stone, while ye are forgetting the Lord your God who made heavens and earth, and who hath created you in the earth? And why should ye summon upon your heads the great evil which must follow the worship of wood and stone? Have not your forefathers acted in the same way, in times of old, until the Lord had brought over them the waters of the flood to the destruction of the whole earth. And now how can ye reasonably do again the same wicked things, to worship wood and stone, strange gods, which can neither hear nor speak, nor deliver from trouble, while at the same time ye invite the anger of the Lord against your souls and upon the souls of all your household? And now my father do abstain from doing these things. Thus saying Abram hurried and jumped towards the big idol, took the axe from its hands and chopped the 'god to pieces in the presence of his father Terah, and then he took flight. And Terah, seeing what his son had done, hastened from his house into the presence of the king, and he knelt down before the king, saying: May it please thee, oh king, it is now fifty years since a son hath been born unto me, and he did unto me and my gods according to this manner. And now, oh king, do send thy messengers after my son, that he be seized and brought before thee for judgment, to be punished according to his wickedness, in order that we be saved the punishment for his great sins. And Nimrod dispatched three of his servants and they went and seized Abram and they brought him before the king. And the king was surrounded by all his princes and officers, and Terah, Abram's father, sat before them. And the king said unto Abram: What is it that thou hast done unto thy father and unto his gods? And Abram answered in the words that he spoke first unto his father, saying: The largest god which was in the house hath done all that my father is accusing me of before thee, oh king! And the king replied: And dost thou suppose those gods have the capacities to speak, to eat and to do as thou sayest? If this be so, said Abram, why dost thou serve them thyself, and what for dost thou mislead thy people into the worship of those idols, which can neither deliver thee from danger, nor do anything from the greatest to the smallest? Why dost thou not worship him who is the God of the heavens and of the earth, and in whose hand it is to kill and to give life?
כב הוי מלך כסיל ובער אוי לך עד עולם אמרתי כי אתה תורה דרך הישר אל כל עבדיך, ואולם אתה לא כן עשית ותמלא כל הארץ בעוונותיך ובעוונות כל אישיך אשר הלכו בדרכיך. הלא ידעת אם לא שמעת כי כי כמעשה הזה הרע אשר אתם עושים בו חטאו אבותינו מימי קדם, ויביא אלוקי כל העולם עליהם את מי המבול. וישחית את כולם וגם כל הארץ שחת בעבורם. ותקם אתה ואנשיך אלה היום תרבות אנשים חטאים, ותעשו כמעשה הזאת לספות על חרון אף ה׳ ואלוקי עולם ולהביא רעה עליכם ועל כל הארץ. ועתה הסר מעליך את כל המעשה הרע הזה אשר אתם עושים, ועבדו את אלוקי עולם אשר נפשך בידו וטוב לך. ואם אין ליבך הרע יאבה לשמוע את דברי לעזוב את כל דרכיך הרעים ולעבוד את אלוקי עולם, בחרפה תמות באחרית הימים אתה וכל אנשיך וכל הנלווים אליך וכל השומעים את דבריך וכל ההולכים בדרכיך הרעים. ויכל אברם לדבר את כל דבריו לפני המלך והשרים, וישא אברם את עיניו השמימה ויאמר ירא ה׳ את כל הרשעים וישפוט. ויהי כשמוע המלך את כל דברי אברם ויצו ויתנוהו אל בית הסוהר, ויהי אברם בבית הסוהר ימים עשרה. ויהי מקץ הימים ההם וישלח המלך ויקבצו את כל השרים אשר למלך וכל שרי המדינות והחכמים ויבואו כולם לפני המלך וישבו כולם לפניו ואברם עודנו שם בבית הכלא, ויאמר המלך אל כל השרים ואל כל החכמים השמעתם את כל אשר עשה בן תרח לאביו כזה וכזה עשה לו ואשלח ויביאוהו לפניי וכזאת וכזאת דיבר אליי ולא פחד ולבבבו לא נע ממני והנה הוא אסור בבית הסוהר. ועתה שפטו נא מה משפט יש לאיש הזה אשר קילל את המלך ואשר עשה את כל הדברים האלה אשר שמעתם. ויענו כולם את המלך ויאמרו, איש אשר יקלל את המלך יתל על העץ ואולם בעבור אשר עשה את כל הדברים האלה אשר דיבר ויבזה את אלוקינו באש ישרוף כי כן המשפט על הדבר הזה. אם על המלך טוב לעשות את הדבר הזה ישלח נא את עבדיו ויבערו את כבשן הלבנים אשר לך שלושת ימים לילה ויום, ואחר נשליך את האיש ההוא בו.
22 Woe unto thee, oh foolish and ignorant king, woe unto thee forever! I thought thou leadest thy subjects in the ways of rectitude, but on the contrary thou fillest with thy sins all the world, as also the hearts of thy people that follow thee. Dost thou not know it, hast thou never heard of it, that thy forefathers have been guilty of the same wicked actions which thou art now practicing, and finally the Lord had to bring over them the waters of the flood to destroy the whole earth on their account. And now why dost thou rise up now, and all thy people with thee, to re-enact all the sins of old, and thus cause the anger of the Lord to kindle against thee and against all thy princes and thy servants, until the Lord of the universe will smite thee and all the earth with the greatest of all evils. Now therefore return ye all, and may the king abstain from the worship of idols made of wood and of stone, but serve ye only the Lord, the creator of all things, and the ruler of all the sons of man. And if thy evil heart, oh king, keep thee from leaving its wicked ways, then thou wilt die in shame at the end of thy days, thou and thy people and all those that are attached unto thee, and all those that give ear unto thy words, and all those that walk in thy evil ways. And when Abram had concluded to speak before the king and his princes, Abram lifted up his hand and pointing to the heavens he exclaimed with a loud voice: The Lord who seeth everything may see and judge these wicked men. And when the king had heard Abram's word he ordered Abram to be cast into prison, and Abram remained in prison for ten days. And at the end of those days, the king sent messengers to summon before his presence all the princes and warriors, and all the governors of his various provinces, and all of them assembled and took their seats before the king, to listen unto his words. And Abram was still in prison. And the king spoke unto all his princes, and officers, and warriors saying: Have you heard what the son of Terah hath done unto his father, and unto his gods? Such and such things did he do, and when I had him brought before my presence he spoke to me according to these words. And he was not moved, and there was no fear in his heart to say all these things before me. And now the son of Terah is in prison, and it is for you to judge him and to decide what should be done unto him, who hath cursed the king, and who hath done all these things which I have related in your hearing. And all of them replied saying: May it please thee, oh king! the man that dareth to curse the king is to be punished by hanging to a tree, but he who doeth the things thou hast spoken of must be burned in fire, as it is stated in our laws. And now to do the lawful thing, we beseech thee, oh king, to have a fire kindled in the brick furnace of the king, and let it burn day and night, and then let the son of Terah be cast into it to be burnt to death.
כג ויעש המלך כן ויצו את עבדיו ויתנו אש בכבשן המלך אשר בכשדים שלושה ימים ושלושה לילות. ויצו המלך להוציא את אברם מבית הכלא ולהביאו לשורפו באש. וכל עבדי המלך וכל השרים והגיבורים אשר למלך וכל הפחות והשופטים כתשע מאות אלף איש וכל יושבי הארץ נצבים שם נגד הכבשן לראות את אברם. ועל הנשים וכל הטף נאספו כולם אל הגגות ואל המגדלים לראות באברם ויתייצבו כולם יחד מרחוק, לא נותר אדם אשר לא בא ביום ההוא לראות. ויהי בבוא אברם ויראו אותו חרטומי המלך וכל החכמים. ויצעקו אל המלך ויאמרו אדוני המלך הלא זה האיש ידענו כי הוא הילד אשר בלע הכוכב הגדול ארבעה כוכבים במולדתו אשר דיברנו אל המלך זה חמישים שנה היום, ועתה הנה אביו גם הוא מרה את פיך ויהתל בך בהביאו אליך ילד אחר ותהרגהו. ויהי כשמוע המלך את דבריהם ויחר אפו מאוד, ויצו ויבוא תרח לפני המלך. ויאמר המלך השמעת את אשר דיברו החכמים ועתה הגד נא לי נכונה איך עשית, והיה אם אמת תדבר ונמלטת אתה. וירא תרח את המלך כי חרה אפו מאוד, ויאמר תרח אל המלך אמת שמעת אדוני המלך ואשר דיברו חכמיך נכונה הוא. ויאמר המלך ואיך תעשה הדבר הזה ותמרה את פי ותיתן לי את הילד אשר לא ילדת ותיקח מחירו. ויען תרח את המלך ויאמר, כי נכמרו רחמיי על בני בעת ההיא ואקח את בן שפחתי ואביאהו אל המלך. ויאמר המלך ומי אשר יעץ עליך הדבר הזה, הגד נא לי אל תכחד ממני דבר ולא תמות. ויירא תרח מאוד מלפני המלך ויאמר אל המלך, הרן בני הגדול הוא אשר יעצני הדבר הזה. והרן היה בימים ההם אשר יולד אברם בן שלושים ושתיים שנה, והרן לא יעץ את אביו מאומה כי תרח דיבר את הדבר אל המלך בעבור הציל את נפשו מן המלך כי ירא מאוד. ויאמר המלך אל תרח, הרן בנך אשר יעצך הדבר הזה ימות באש עם אברם כי משפט מות עליו על אשר מרה את פי המלך בעשותו הדבר הזה. והרן נטה בעת ההיא אחר אברם, אך הסתיר את הדבר בליבו.
23 And the king acted accordingly, and he Ordered the brick furnace, which was in Casdim, to be kindled, and the fire to be kept up for three days and three nights, and then the king commanded to bring Abram from the prison to be burnt in the fire. And all the servants of the king, and all the princes, the warriors, and the officers, and all the governors of the various provinces and all the judges, and all the inhabitants of the land stood before the furnace, to the number of nine hundred thousand, to see Abram, and what was to be done unto him. And all the women and children were assembled upon the roofs and towers, so that there was not a single person which did not come to see the burning of Abram. And when Abram approached in the midst of the guards, all the astrologers and the wise men saw his face. And as soon as they saw Abram's face they cried out before the king, saying: Oh our king and lord, verily this man is well known unto us, for he was once the child concerning whose birth we have seen the great star swallow up four other stars. And it is now fifty years, precisely to-day, since we have said these things unto the king. And now it is certain that his father is guilty of having deceived thee by bringing before thee another child which thou thyself hast then slain. And the king was extremely wroth on hearing their words, and he ordered to bring Terah before him, and the king said unto Terah: Hast thou heard the words which my astrologers and wise men have spoken? And now inform me correctly of what thou hast done and how thou hast accomplished those things, and if there be truth in thy words I shall spare thee. And Terah, seeing the anger of the king, confessed, saying: Oh my king, thou hast heard the truth and it is even as thy wise mren and astrologers have informed thee. And the king said: How couldst thou do such a thing, to rebel against my words and to bring unto me, and take the - value for, a child which was not begotten of thee? And Terah replied: Because my compassion was excited in behalf of my child at that time, and I took the child of my maid servant and brought it unto the king. And the king continued: And who is it that hath advised thee to do that thing? Tell me truthfully all about it so that thy soul be spared and thou be not put to death. And Terah was greatly afraid of the king, and he said: Haran my oldest son advised me to do these things. And Haran was thirty years old when Abram was born. And Haran had never advised Terah to do anything of the kind, but Terah, being greatly afraid of the king, said so in order to save his own life. And the king said: If this be so, then thy son Haran must be burned in the fire as well as his brother Abram, for the judgment of death stands against him lawfully for opposing the will of the king, in doing these things. And Haran was inclined towards Abram and his God all that time, but he kept it within his heart,
כד ויאמר הרן אל ליבו אך עתה הנה המלך תפש את אברם על הדברים האלה אשר עשה אברם, והיה אם יגבר אברם מן המלך והלכתי אחריו ואם יגבר המלך עליו והלכתי אחרי המלך. ויהי כאשר דיבר תרח על הרן בנו את הדבר הזה אל המלך, ויצו המלך ויתפשו גם את הרן עם אברם. ויביאו את שניהם לפני המלך, ויצו המלך לאסור את שניהם את אברם ואת הרן אחיו ולהשליך אותם אל האש. וכל יושבי הארץ ועבדי המלך והשרים וכל הנשים והטף עומדים שם היום ההוא עליהם. ויקחו עבדי המלך את הרן ואת אברם אחיו, ויפשיטום מכתנותיהם ומכל בגדיהם רק מכנסיהם היו עליהם. ויאסרו את ידיהם ואת רגליהם בחבלי בוץ, וישאום עבדי המלך וישליכו אותם יחד אל הכבשן. ויקנא ה׳ על אברם ויחמול עליו וירד ה׳ ויצל את אברם מן האש ולא נשרף. אך כל החבלים אשר אסרוהו בהם נשרפו כולם, ויוותר אברם ויתהלך בתוך האש. והרן בהשליכו אותו באש מת וישרף ויהי לאפר, כי לא היה לבבו שלם את ה׳. והאנשים אשר השליכו אותם אל האש עלה להב האש אליהם וישרפו כולם בשביב האש, וימותו מהם כשנים עשר איש. ויהי אברהם מתהלך בתוך האש שלושה ימים ושלושה לילות, ויראו אותו כל עבדי המלך מתהלך התוך האש. ויבואו כל עבדי המלך ויגידו למלך לאמור, הנה ראינו את אברם הולך ובא בתוך האש וגם המכנסיים אשר עליו לא נשרפו באש אך חבל מאסרו נשרף וניתר. ויהי כשמוע המלך את דבריהם ויפג ליבו בדבריהם ולא האמין אליהם, וישלח שרים אחרים נאמנים לראות את הדבר הזה וילכו ויראו ויגידו למלך. ויקם המלך וילך לראות וירא את אברם הולך ובא בתוך האש וירא את גויית הרן שרופה באש ויתמה המלך מאוד מזה. ויצו המלך להוציא את אברם מתוך האש, ויגשו עבדי המלך להוציאו ולא יכלו כי שביב האש והלהב עולה לקראתם מן הכבשן וינוסו עבדי המלך ממנו. ויגעו המלך בכל עבדיו לאמור, מהרו והוציאו את אברם מן האש ולא תמותו. ויגשו עבדי המלך להוציא את אברם, ויעל הלהב אליהם וישרוף את פניהם וימותו מהם שמונה אנשים.
24 saying unto himself: Now the king has seized upon Abram for doing all these things, therefore I will wait to the end. If Abram will be stronger than the king then I will follow Abram, and if the king be the successful one, then I will follow the king. And when Terah had said to the king all those things concerning Haran the king ordered forthwith to seize Haran, as well as Abram his brother, and accordingly both, Abram and Haran his brother, were brought together to be burnt in the fire. And all the inhabitants of the land, and all the princes, and all the women and children were assembled around there on that day. And the servants of the king took hold upon Abram and upon his brother and they stripped them of their coats and other garments, only their under clothes were left upon them. And they bound their hands and feet with ropes of linen, and the servants of the king lifted them up and cast them both into the furnace. And the Lord espoused Abram’s cause and he had mercy upon him. And the Lord came down and delivered Abram from the fire, so that he was not burnt. Only the ropes with which Abram was bound were burnt from him, but Abram himself was unhurt, and he walked about in the midst of the fire. Haran however died as soon as thrown into the furnace and his body burnt up into ashes, because his heart was not fully decided to follow the Lord. And a fearful flame issued from the mouth of the furnace consuming the men that threw Abram into the fire. And of those men all were burnt up to death, to the number of about twelve thousand. And Abram continued walking up and down in the fire of the furnace for three days and three nights. And the servants of the king saw him, and they came unto the king saying: Behold Abram is walking up and down in the fire of the furnace, and not even his undergarments are burnt, only the ropes that we bound him with are burnt off his hands and feet. And when the king heard these things, he doubted their words, for he could not believe it. And the king sent his most trustworthy princes to ascertain the truth of their words. And the princes went and saw it and returned unto the king, saying: Verily it is the truth that thy servants have spoken. And the king hastened unto the furnace to convince himself, and he saw Abram walking up and down in the fire of the furnace, while the body of Haran was seen burnt up completely by the fire. And the king wondered greatly at these things. And the king ordered his servants to take Abram out of the furnace; and they approached to the mouth of the furnace, but they could not come near it, for the heat of the fire and the flames came forth against them, and the servants of the king ran away from before the great heat. And the king rebuked his servants for running away, saying: Hasten and rescue Abram from the midst of the fire, lest ye be put to death. And the servants of the king approached once more to bring Abram out of the furnace, and a great flame issued against them so that eight of the servants were burnt up.
כה ויהי כראות המלך כי לא יכלו עבדיו לגשת אל האש פן ישרפו, ויקרא המלך אל אברם לאמור. צא אברם עבד האלוקים אשר בשמים מתוך האש, ובא הנה לפני. וישמע אברם בקול המלך ויצא אברם מתוך האש, ויבוא ויעמוד לפני המלך. ויהי כאשר יצא אברם, ויראו המלך ועל עבדיו את אברם בא במכנסיו עליו לפני המלך כי לא נשרפו אך חבל מאסרו נשרף. ויאמר המלך אל אברם איך לא נשרפת באש, ויאמר אברם אל המלך אלוקי השמים והארץ אשר בטחתי בו ואשר הכל בידו הוא אשר הצילני מן האש אשר נתתני בו. והרן אחי אברם נשרף באש ויהי לאפר, ויבקשו את גוייתו וימצאוה שרופה באש. והרן בן שמונים שנה ושתיים שנה במותו באור כשדים. ויראו המלך והשרים וכל יושבי הארץ כי ניצול אברם מן האש, ויבואו כולם וישתחוו אל אברם. ויאמר אליהם אברם אל תשתחוו אליי אך השתחוו לאלוקי העולם אשר עשה אתכם ועבדוהו ולכו בדרכיו, כי הוא אשר הצילני מתוך האש הזאת. והוא אשר ברא את נפש כל אדם ואת רוחו, ויצר האדם מבטן אמו והוציאו לארץ. והוא יציל כל הבוטח בו מכל מחלה. ויפלו הדבר הזה מאוד בעיני המלך והשרים, כי הוצל אברם מן האש והרן נשרף. ויתן המלך לאברם מתנות רבות כסף וזהב ובדולח, וישלחוהו המלך והשרים וילך מאיתם לשלום. ואברם יצא מאת המלך בשלום, וילכו אחריו אנשים רבים מעבדי המלך וידבקו בו כשלוש מאות איש. וישב אברם ביום ההוא וילך בית אביו, הוא וכל האנשים אשר הלכו עמו. ויעבוד אברם את ה׳ אלוקיו כל ימי חייו וילך בדרכיו. ויטה אברם את לב בני האדם בימים ההם לעבוד את ה׳ מהיום ההוא והלאה. ויהי בעת ההיא ויקחו נחור ואברם אחיו להם נשים בנות הרן אחיהם, שם אשת נחור *מילכה ושם אשת אברם שרי. ושרי אשת אברם הייתה עקרה אין לה ולד בימים ההם.
25 And when the king saw that the men could not possibly approach the fire lest they be all burnt, then the king called unto Abram: Oh, Abram, servant of the God who is in, heaven, get thee out of the fire and come hither before me. And Abram obeyed the commandment of the king, and Abram went forth from the midst of the fire, and he came and stood before the king. And when Abram came forth the king and his servants saw him in his under-garments, for nothing save the ropes that bound him, burnt up in the fire. And the king said: How is it that thou hast not been burnt up in the fire? And Abram replied: The God of heaven and earth in whom I trust, and who is all powerful, he hath saved me from the fire whereinto I was cast at thy command. And Haran, Abram's brother, perished in the fire, and they searched the entire furnace for some part of his body, but they found nothing as it was completely burnt up. And Haran was eighty-two years old when he was burnt in the fire of Casdim. And when the king and all the princes and the servants saw Abram delivered from the midst of the fire, they came and bowed down before Abram. And Abram said unto them: Do not bow down before me, but bow down before the Lord of the universe who hath saved me from this fire. It is he who hath created the soul and spirit of every son of man and who formed the body of every one, and that God will deliver from all danger, those that fear him and trust in his goodness. And the king and his princes could not understand it how Abram was saved while Haran was burnt up to ashes. And the king gave unto Abram great many presents, also two servants which were the highest in the king's house, the name of the one being Oni, and the name of the second Eliezer. And the princes of the king gave unto Abram likewise many valuable presents of silver and of gold and of gems, and they told him to go, and he departed from them in peace. And many of the people followed him, and about three hundred men concluded to abide and dwell with him. And Abram returned unto the house of his father and he dwelt there. And Abram walked in the ways of the Lord and he turned the hearts of all his people to serve the Lord and to worship him all the days of their lives. And Nahor and Abram took unto themselves wives from the daughters of Haran their brother. The wife of Nahor was Milcah and the wife of Abram was Sarai. And Sarai, Abram’s wife, was barren, she had no children in those days.
כו ויהי מקץ שנתיים ימים לצאת אברם מן האש היא שנת שתיים וחמישים שנה לחיי אברם, והמלך נמרוד יושב על כיסא המלוכה בבבל. וישן המלך ויחלום והנה עומד עם חייליו וצבאותיו בעמק נגד כבשן האש אשר למלך, וישא עיניו וירא והנה איש דמות אברם יוצא מתוך הכבשן ויבוא ויעמוד לפני המלך וחרבו שלופה בידו. וירץ האיש ההוא אל המלך בחרבו וינס המלך מהאיש ההוא כי ירא, ויהי בנוסו וישלח האיש על ראש המלך ביצה ותהי הביצה לנהר גדול. ויטבעו כל חילו בנהר ההוא וימותו כולם, והמלך ברח עם שלושה אנשים אשר היו לפניו וימלט. ויבט המלך באנשים ההם והנה לבושם לבוש מלכות כבגדי המלך, והם בתואר ובקומה כתואר המלך. ויהי בברחם וישב הנהר ההוא לביצה כבתחילה נגד המלך, ויצא מהביצה ההיא אפרוח קטן ויבוא לפני המלך ויעוף על ראש המלך וינקר את עין המלך. ויחרד המלך מהמראה ההוא ויקץ משנתו, ותתפעם רוחו ויירא יראה גדולה מאוד. ויהי בבוקר ויקם המלך ממשכבו בבהלה, ויצו ויביא לפניו כל החכמים וכל החרטומים ויספר להם המלך את החלום. ויען חכם אחד מעבדי המלך ושמו אנוקו את המלך לאמור, אין זה כי אם רעת אברם וזרעו אשר תצמח על אדוני המלך באחרית הימים. הנה ימים באים אשר יבוא אברם וזרעו ובני ביתו להילחם עם אדוני המלך, ויכו את כל צבאות המלך וחייליו. ואשר ראית אשר ברחת עם שלושת אנשים אשר כמוך ונמלטת, זה אשר תוצל לבדך עם שלושה מלכים ממלכי הארץ אשר יהיו עמך במלחמה. ואשר ראית את הנהר אשר שב לביצה כבתחילה וינקר אפרוחה את עין המלך, אין זה כי אם זרע אברם אשר יהרוג את המלך באחרית הימים. זה חלום אדוני המלך וזה פתרונו ואמת החלום ונכון הפיתרון אשר פתר לך עבדך, עתה אדוני המלך הלא ידעת כי זה שתיים וחמישים שנה היום אשר ראו חכמיך את הדבר הזה במולד אברם ולמה יחיה אדוני המלך את אברם בארץ לרעת אדוני המלך. כי כל הימים אשר אברם בארץ לא תיכון אתה ומלכותך כי טרם נודע זה במולדו, ולמה לא המיתנו המלך ותחדל רעתו מעליך באחרית הימים. וישמע נמרוד בקול אנוקו וישלח המלך מעבדיו בסתר ללכת לתפוש את אברם ולהביאו לפני המלך להמיתו.
26 And it came to pass, two years after Abram had been delivered from the fiery furnace, which was the fifty-second year of Abram’s life, that the king sat upon his regal throne in Babel. And the king fell asleep and he dreamed a dream, and behold he was standing with his army before the fiery furnace which belonged to the king. And the king lifted up his eyes, and saw a man, after the likeness of Abram, going forth from the furnace with a drawn sword in his hand. And the man ran against the king and the king greatly terrified fled from before him. And the man took an egg and threw it at the head of the king, and the egg became a mighty stream wherein all the king's armies were submerged and died, only the king and three men escaped with him. And the king looked at the three men that were with him and behold they were all dressed in regal garments like unto the garments of the king, and in figure and appearance they were the semblance of the king. And while they were escaping, the great river became again an egg as it was before. And from the egg went forth a young bird which flew at the head of the king and plucked out one of his eyes. And the king was greatly wroth at that sight, and he awoke from his sleep. And the king's mind was very disturbed and the king was in very great fear. And in the morning the king arose from his couch in great terror, and he commanded that all the wise men and his astrologers should come before him, and when they came the king related unto them his strange dream. And one wise man of the king's servants, his name was Anuki, addressed the king, saying: The dream can have reference only to Abram and his seed, and the evil which will grow through them upon the king in some future time. For behold the days are coming when Abram and his seed and his household will array themselves in battle against my lord the king, and they will smite all the hosts and armies of my king. And the strange sight of thy having saved thyself with three other kings, and the river which again turned into an egg as before, and the young bird which plucked out the eye of the king, points to the seed of Abram which will kill thee, oh king, in some future time. This is the dream and such is its meaning and thy servant, oh king, is correct in his interpretation. And now, oh king, it is fifty-two years since those things were foretold and made known unto thee at the time of Abram’s birth, and while Abram is alive on the earth there will be no rest nor peace neither unto thee nor unto thy descendants, wherefore then shouldst thou, oh king, permit Abram to live for thy own destruction? And when Nimrod heard the words of Anuki, he sent his servants secretly to seize Abram and to bring him before the king to be slain
כז ואליעזר עבד אברם אשר נתן לו המלך היה בעת ההיא שם לפני המלך, וישמע את אשר יעץ אנוקו את המלך ואת אשר דיבר המלך להמית את אברם. וימהר אליעזר ויצא משם, וירץ אל אברם טרם הגיעו עבדי המלך אל אברם. ויאמר אליעזר לאברם, מהר קום הימלט על נפשך ולא תמות ביד המלך. כי כזה וכזה ראה המלך החלום על אודותיך, וכזה וכזה פתר לו אנוקו וכזאת וכזאת יעץ אנוקו את המלך עליך. וישמע אברם בקול אליעזר, וימהר אברם וירץ בנפשו אל בית נח ושם בנו ויתחבא שם וימלט. ועבדי המלך באו בית אברם ויבקשו את אברם ולא מצאוהו, ויבקשו בכל הארץ ואין וילכו ויבקשו בכל הדרך ואין. ויהי כאשר לא מצאו עבדי המלך את אברם, וישובו אל המלך לדרכם ותשכך חמת המלך מאת אברם כאשר לא מצאוהו. וישכח המלך את דבר אברם מליבו. ויסתר אברם בבית נח חודש ימים עד שכוח המלך את דברו, ואברם עודנו ירא מן המלך על הדבר ההוא. ויבוא תרח לראות את אברם בנו בבית נח בסתר, ותרח גדול בעיני המלך מאוד. ויאמר אברם אל אביו, הלא ידעת כי המלך מתנחם להרגני ולאבד את שמי מן הארץ בעצת יועצי הרשע אשר לו. עתה מי לך פה ומה לך פה בארץ הזאת, קומו ונלכה כולנו יחד ארצה כנען ונמלטנו מידו פן תספה גם אתה ברעתו באחרית הימים. הלא ידעת אם לא שמעת כי לא מאהבה נתן לך נמרוד את כל הכבוד הזה אשר אתה בו, כי אם לטוב לו עשה לך את כל הטובה הזאת. וגם אם יעשה לך עוד טובה הרבה כהנה וכהנה אין זה כי אם הבלי העולם, כי לא יועיל הון ועושר ביום עברה וזעם. ועתה שמע בקולי ונקומה ונלכה ארצה כנען מרעת נמרוד ועבוד את ה׳ אשר בראך בארץ וטוב לך, ועזוב מעליך את כל ההבל אשר אתה רודף אחריו. ויכל אברם לדבר, ויען נח ושם בנו ויאמרו אל תרח אמת הדבר אשר אמר אברם אליך. וישמע תרח בקול אברם בנו, ויעש תרח את כל אשר דיבר אברם כי מה׳ הייתה לו לבלתי המית המלך את אברם.
27 And Eliezer, the servant which the king had given unto Abram, was present when Anuki had thus spoken before the king. And Eliezer ran hastily unto Abram, and he reached there before the messengers of the king had time to arrive. And Eliezer said unto Abram: Arise and flee for thy life before the king's messengers come to kill thee, for such and such was the king's dream and thus the interpretation of Anuki and his advice concerning thee. And Abram hearkened unto the voice of Eliezer and he hied unto the house of Noah and his son Shem, to save his life, and hiding himself there he escaped death. And the servants of the king came to seize Abram, but he was not in his house, and they searched in the entire land and on all the roads, but Abram was not to be found. And when the king's servants were tired searching they returned unto their tents. And the king's anger soon was pacified, and all concerning the dream and Abram was forgotten from the king's heart. And Abram was hidden for one year in the house of Noah, until the king had completely forgotten all concerning these things; but Abram was still in fear of the king because of that matter. And Terah came secretly to visit his son Abram in the house of Noah, and Terah stood still very high in the eyes of the king and in the eyes of the people, And Abram said unto his father: Knowest thou not that Nimrod is planning to kill me, and to wipe out my name from the earth according to the advice of his princes and counselors? And now what hast thou here and whom hast thou here in this land? Arise and let us go all of us, into the land of Canaan, so that we be delivered from his hand or else thou too mightst perish at some future time. And knowest thou not, and hast thou not heard it said that it is not on account of love to thee that he hath done unto thee so much honor, but that he is kind to thee for his own benefit. And even though the king do show unto thee many honors of the kind thou already hast received of him, still all those rewards and distinctions, are mere worldly vanities, for all the riches and all the wealth cannot deliver thee from the anger of the Lord on the day of wrath. And now, oh father, hearken unto my voice, and let us arise and depart and go into the land of Canaan, to be secure against the wickedness of the king. And there thou canst serve the Lord that hath created thee upon the earth, and it will be well with thee, if thou denouncest the vanities which thou art pursuing for so many years. And when Abram had finished his speech Noah and Shem remarked: Indeed the words which Abram hath spoken are true. And Terah listened unto the voice of his son, for it was so decreed by the Lord that Abram should not be slain by the hand of the king. Haran–In Canaan—Nimrod vanquished—Rikayon the first Pharaoh—His great cunning—How he accumulated wealth—Famine in Canaan—Abram removes to Egypt—He smuggles Sarai across the river in a box— The box forced open–Sarai taken to the king—She denies her husband—How she was saved from the king's wickedness—Abram and Lot separate—The people of Sodom captured—Lot among them—Abram rescues all of them—Refuses any reward–Hagar—Ishmael—The beautiful women of the Tubalites—Feud with the Kittites—Birth of Isaac foretold—Sodom and Gomorrah—Great wickedness—Their orgies—Their peculiar charity—Their judges—How Eliezer got ahead of the judge—The scoundrel, Hidod, and his tricks—Procrustean beds—How two women were tortured—Destruction of the cities.
כח ויקח תרח את בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ואת כל נפשות ביתו ויצאו איתם מאור כשדים מבבל ללכת ארצה כנען, ויבואו עד ארץ חרן וישבו שם כי מצאו הארץ טובה מאוד ורחבת ידיים לכל האדם אשר ברגליהם. ויראו אנשי ארץ חרן את אברם טוב וישר עם אלוקים ואנשים, וה׳ אלוקיו עמו. ויבואו אליו גם מאנשי חרן וידבקו באברם וילמדם את מוסר ה׳ ואת דרכיו, וישבו האנשים עם אברם בביתו וידבקו בו. וישב אברם בחרן שלוש שנים. ויהי מקץ שלוש שנים וירא ה׳ אל אברם ויאמר אליו, אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים ואשר הצלתיך מכף כל אויביך. ועתה אם שמוע תשמע בקולי ושמרת את מצוותי וחוקותיי ותורותיי, והפלתי את אויביך לפניך. והרביתי את זרעך ככוכבי השמים, והשלחתי את ברכתי בכל מעשה ידיך ולא תחסר דבר. עתה קום קח את אישתך ואת כל אשר לך ולך לך ארצה כנען, וישבת שם בארץ כנען ושם אהיה לך לאלוקים ואברכך. ויקם אברם ויקח את אשתו ואת כל אשר לו, וילך ארצה כנען כאשר דיבר אליו ה׳. ואברם בן חמישים וחמש שנים בצאתו מחרן. ויבוא אברם ארצה כנען וישב בתוך העיר, ויט שם אהלו בתוך בני הכנעני יושבי הארץ. וירא ה׳ אל אברם בבואו ארצה כנען ויאמר אליו, זאת הארץ אשר נתתי לך ולזרעך אחריך עד עולם. ושמתי את זרעך ככוכבי השמים, ונתתי לזרעך את כל הארצות האל אשר אתה רואה לרשת אותם. ויבן אברם מזבח במקום אשר דיבר איתו ה׳, ויקרא שם אברם בשם ה׳. בעת ההיא מקצה שלוש שנים לשבת אברם בארץ, וימת נח בשנה ההיא שנת חמישים ושמונה שנה לחיי אברם. ויהיו כל ימי נח אשר חי תשע מאות שנה וחמישים שנה וימת. וישב אברם בארץ כנען הוא ואשתו וכל אשר לו וכל האדם אשר ברגליו, וכל הנלווים אליו מבני הארץ. רק נחור אחי אברם ותרח אביו ולוט בן הרן וכל אשר להם ישבו בחרן.
28 And Terah took his son Abram and Lot, the son of his brother Haran, and Sarai his daughter-in-law, the wife of Abram, and all the people of his household, and left with them Ur Casdim in Babel to go unto the land of Canaan. And when they reached the land of Haran they made their dwelling place therein, for they found the land very good and spacious and sufficient for all the men that followed them. And the people of the land of Haran saw that Abram was a good and just man, doing right towards God and man and the Lord his God was with him. And the people seeing that, many of the men of Haran came and attached themselves unto Abram, and he instructed them in the knowledge of God and his ways. And the people remained with Abram, and they dwelt in his place, and Abram dwelt in the land for three years. And at the end of seven years the Lord appeared unto Abram and said unto him: I am the Lord who hath brought thee out from Ur Casdim and delivered thee from the hands of thy enemies. And now if thou wilt hearken diligently unto my commandments, my laws and my statutes, and observe them, then I will cause thy enemies to fall down before thee and I will multiply thy seed as the stars of heaven, and I will send my blessing into all the works of thy land, and thou shalt not want anything thou desirest. And now arise and take thy wife and all belonging unto thee, and go into the land of Canaan. And thou shalt dwell there in the land of Canaan, and I will be unto thee a God, and I will bless thee. And Abram arose and took his wife and all belonging to him and went into the land of Canaan, according to the words of the Lord. And Abram was sixty-five years of age when he emigrated from Haran. And Abram came into the land of Canaan and he dwelt in a city, and he put up his tent in the midst of the sons of Canaan, the inhabitants of the land. And the Lord appeared unto Abram at his arrival in the land of Canaan, and said unto him: This is the land which I have given unto thee, and unto thy seed after thee forever And I will make thy seed numerous as the stars of heaven, and I will give unto thee all the lands which thou seest, for their possession. And Abram built an altar on the place where the Lord had spoken unto him, and Abram prayed there in the name of the Lord. And it was at that time, when Abram had lived for three years in the land of Canaan, that Noah died in the same year, which was the fifty-eighth year of the life of Abram. And all the days of Noah were nine hundred and fifty years when he died. And Abram dwelt in the land of Canaan, he and his wife and all the men that followed him from among the natives of the land, save Nahor, Abram’s brother, and Terah their father, and Lot the son of Haran, and all belonging unto them, who dwelt in the land of their birth.
כט בשנת חמש שנים לשבת אברם בארץ כנען, פשעו אנשי סדום ועמורה וכל ערי הככר מתחת יד כדרלעמר מלך עילם. כי שתיים עשרה שנה עבדו כל מלכי ערי הככר את כדרלעמר ויתנו לו מס שנה בשנה, וימרדו בו בימים ההם שלוש עשרה שנה. ובשנת עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, הייתה מלחמה בין נמרוד מלך שנער ובין כדרלעמר מלך עילם. כי שמע נמרוד כי פשעו אנשי סדום מתחת יד כדרלעמר, ויבוא נמרוד להילחם עם כדרלעמר להכניעו תחת ידו. כי משרי צבאות נמרוד היה כדרלעמר בימים ההם וכאשר נפלו כל אנשי המגדל ונפוצו הנשארים על פני כל הארץ, וילך כדרלעמר ארץ עילם וימלוך עליה וימרוד באדוניו. ויהי בימים ההם כשמוע נמרוד כי פשעו בו בכדרלעמר כל ערי הככר, ויבוא להילחם עם כדרלעמר בגאוה ובוז. ויקבוץ נמרוד את כל שריו ועבדיו כשבעת אלפי איש וילך לקראת כדרלעמר, וכדרלעמר יצא לקראתו בחמשת אלפי איש ויערכו מלחמה בבקעת בבל אשר בין עילם ובין שנער. וילחמו כל המלכים האלה במקום ההוא, וינגף נמרוד וכל עמו אנשי כדרלעמר. ויפול מאנשי נמרוד במלחמה ההיא כשש מאות איש, ויפול גם מרדון בן המלך עמהם. ויברח נמרוד וישב אל ארצו בבושה וכלימה, ויכנע לפני כדרלעמר ימים רבים. וכדרלעמר שב אל ארצו וישלח את שרי צבאותיו אל המלכים אשר סביבותיו אל אריוך מלך אלסר ואל תדעל מלך גוים, ויכרות עמם ברית ויסירם כולם אל משמעתו. ויהי בשנת חמש עשרה שנה לשבת אברם בארץ, היא שנת שבעים שנה לחיי אברם. וירא ה׳ אל אברם בשנה ההיא ויאמר אליו, אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. עתה התהלך לפני והיה תמים ושמרת את משמרתי, כי לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת לרשתה מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. ואתה תבוא אל אבותיך בשלום ובשיבה טובה, ודור רביעי ישובו הנה בארץ הזאת ויירשוה לעולם. ויבן אברם מזבח ויקרא בשם ה׳ הנראה אליו, ויעל עולות במזבח לה׳. בעת ההיא שב אברם וילך חרנה, וישב שם בחרן חמש שנים. וילכו עוד אחרי אברם אנשים רבים מאנשי חרן כשבעים ושניים איש, וילמדם אברם את מוסר ה׳ ואת דרכיו וילמד אותם לדעת את ה׳. בימים ההם נראה ה׳ אל אברם בחרן ויאמר אליו הלא דברתי אליך זה עשרים שנה לאמור. לך לך מארצך..... פרשת לך לך
29 And in the fifth year of Abram's dwelling in the land of Canaan the people of Sodom and Gomorrah, and all the cities of the plain, rebelled against Chedorlaomer, king of Elam. For during twelve years all the kings of the cities of the plain have been subject to Chedorlaomer and they paid him tribute year after year, and they rebelled against him in the thirteenth year. And in the tenth year of Abram's dwelling in the land a war raged between Nimrod king of Shinar, and Chedorlaomer king of Elam, and Nimrod came to do battle with Chedorlaomer and to humble him under his hands, because he had heard that the people of Sodom had rebelled against their king. For Chedorlaomer was one of Nimrod's princes in the days of the building of the tower, and when all of the builders of the tower were dispersed, Chedorlaomer went unto the land of Elam and proclaimed himself king over it and revolted against Nimrod his master. Therefore when Nimrod heard that the people of the plain revolted against Chedorlaomer, Nimrod hastened to make war against him, and he came full of pride and contempt. And Nimrod assembled all his princes and servants, about seven thousand men, and he went against Chedorlaomer. And Chedorlaomer came to meet him with five thousand men, and they prepared for the fight in the valley of Babel, which is between Shinar and between Elam. And all those kings engaged in battle in that place, and Nimrod and all his people were humbled before the men of Chedorlaomer, and there fell in that battle of Nimrod's men about six thousand. And Mardon the son of Nimrod was among the slain. And Nimrod fled and returned unto his country in shame and contempt. And he was subject to Chedorlaomer for many days, And Chedorlaomer also returned unto his land and sent the princes of his host to the surrounding kings, to Arioch king of Ellasor, and Tidal, king of Goyim, to cut a covenant with them; and all submitted in obedience unto his voice. And it was in the fifteenth year of Abram's living in the land of Canaan, which was the seventeenth year of the life of Abram, that the Lord appeared unto Abram and said unto him: I am the Lord thy God who brought thee out from Ur Casdim to give unto thee this land to possess it. And now walk thou before me and be sincere and upright, and regard my instructions, for unto thee and unto thy seed I will give this land to possess it, even from the stream of Mizraim unto the great stream, the stream Prath. And thou shalt be gathered unto thy fathers in peace and in a good old age, and the fourth generation of thy descendants will return into this land to possess it forever. And Abram built an altar and prayed in the name of the Lord who had appeared unto him, and Abram offered up burnt offerings to the Lord upon the altar. At that time Abram returned unto Haran to see his father and his household, and his mother; and Abram and his wife and all belonging unto him returned to Haran and they dwelt there for five years. And many men followed the way of Abram from among the people of Haran, to the number of seventy-two men. And Abram gave them the instructions of the Lord and his ways, and he taught them the knowledge of the Lord. At that time the Lord appeared unto Abram in the land of Haran and said unto him: Have I not spoken unto thee these last twenty years, saying:
Previous ChapterNext Chapter